”הפיתרון הסופי”

ב- 1939 הועבר לפראג, שם עמד בראש משרד מקביל.

תפקיד זה הכין את אייכמן למשרה בגינה נרשם על דפי ההיסטוריה כרוצח המונים נאצי.

ב- 1 בספטמבר 1939 החלה מלחמת העולם השנייה עם פלישת הכוחות הנאצים לפולין.

פולין, על כ- 3 מיליון יהודיה היוותה אבן נגף בתכנית הגליית היהודים.

בדצמבר הועבר אייכמן לברלין, שם מונה לראש יחידת הגסטאפו "IV B4) האחראית על יהודי ה"רייך", דהיינו: יהודי גרמניה והשטחים הכבושים.

אייכמן החל מפקח על העברת יהודי גרמניה ושטחיה הכבושים לגטאות בהם הועסקו בעבודות כפייה.

ביולי 1940 הציע אייכמן תכנית להעברת היהודים לאי מדגאסקר. התכנית נדחתה ובאביב 1941 הועלתה הצעה אחרת לפתרון "הבעיה היהודית".

ביוני 1941 פלשה גרמניה לברית המועצות. באיזור החלו לפעול יחידות בשם "איינזנצגרופן" (Einsatzgrupen), אשר תחת פיקוחו והוראותיו של אייכמן, החלו ברצח יהודי ברה"מ.

בקיץ, החלה בניית מחנה ההשמדה הראשון בחלמנו, ליד העיר לודז'
(Lodz) שבפולין. המחנה החל פעולתו ב- 5 בדצמבר 1941.

על תכנון ואירגון מערכת ההשמדה הופקד ראש הגסטאפו (המשטרה הנאצית), היידריך.

ב- 20 בינואר 1942, כינס היידריך ועידת נציגים בואנזה, פרבר של ברלין. בועידה נבחרו חברי מפלגה שתפקידם: ליישם את "הפתרון הסופי". לא נשתמרה כל פקודה כתובה להתחלת תהליך ההשמדה, אך בואנזה נקבעו ותואמו התכניות לרצח העם היהודי.

במחנות נבנו תאי גאזים (הגאז בו נעשה שימוש היה ציקלון B), ומשרפות לגוויות.

על תהליך העברת היהודים למחנות הריכוז וההשמדה הופקד אייכמן.
למעשה, היווה אייכמן את הגורם המניע מאחורי ביצוע "הפיתרון הסופי".

במרץ 1944 ביקר אייכמן בהונגריה הכבושה והחל בהעברת יהודי הונגריה למחנה ההשמדה הנודה לשמצה אושוויץ-בירקנאו.

באוגוסט דיווח להימלר שמספר היהודים אשר נרצחו במחנות הריכוז ומסעות ההרג של האיינזאצגרופן עומד על כ- 6 מיליון.

עם התקדמות בעלות הברית בסוף 1944, החל אייכמן בהשמדת המסמכים המעידים על פעולותיו. במקביל, בטרם תאבד המלחמה, החל אייכמן, תוך הפרת הוראותיו של הימלר, מוציא להורג יהודים רבים ככל האפשר.