הכל התחיל בליברפול, עיר נמל בצפון אנגליה, שרוב תושביה הם בני מעמד הפועלים.
ג'ון ווינסטון לנון היה נער מרדן ואלים ותלמיד גרוע, עם רקע משפחתי מעורער. הוא הועף מהתיכון, ומוריו טענו שלא יגיע רחוק, במקרה הטוב. למזלו, הודות לתחנוניה של דודתו וגם בזכות כשרונו לציור, התקבל ג'ון לקולג' לאמנויות. הוא ניווט את האגרסיות שלו לאפיקים קצת יותר יצירתיים ומהר מאוד גילה עניין במוזיקה.
ב 1955 הקים ג'ון בן ה-15 להקה שנקראה The Quarrymen. הלהקה ניגנה בבית הספר ובמקומות קטנים בליברפול, ואולי לא היתה מגיעה רחוק - אלמלא הופעה גורלית אחת ב-1957, במסיבת קיץ של הכנסייה המקומית. להופעה הזאת הגיע במקרה פול מקרתני, שהיה צעיר מג'ון בשנה. פול הגיע לאירוע בעקר בגלל שקיווה להתחיל עם בחורות : בהפסקה הוא לקח גיטרה וניגן שני שירי רוקנרול. לא ידוע אם הבחורות התרשמו, אבל מה שחשוב הוא שג'ון סימן לעצמו את הבחור המוכשר. כעבור שבועיים הוא הזמין את פול להצטרף ללהקה, וכך נוצרה השותפות ארוכת השנים שבין לנון למקרתני, שהניבה את הגאוניות של הביטלס.
פול צירף אליהם את ידידו הצעיר ג'ורג' הריסון, וב 1960 הצטרף גם הבסיסט סטיוארט סאטקליפט. הם החליטו לקרוא ללהקה The Silver Beatles כמחווה ל"צרצרים" של באדי הולי, ויחד עם המתופף פיט בסט ניגנו ביצועים לשירי רוקנרול מוכרים.