אחרי שהאמריקאים התאהבו בביטלס, העולם היה שלהם. הם המשיכו לככב בראש מצעדי הפזמונים עם כל שיר וכל תקליט שהוציאו. כשרון המשחק ואישיותם הכובשת התבטאו גם בשני הסרטים הראשונים שעשו שכמובן הפכו ללהיטים כמו האלבומים שאת שמם הם נושאים: - A Hard Days Night ו Help. השנים 64 ו- 65 היו תקופה של מסע הופעות ברחבי ארה"ב, אוסטרליה, יפן וכמובן אירופה. ההופעה הגדולה ביותר בהסטוריה של הרוק עד אז היתה הופעת הביטלס באיצטדיון SHEA בארה"ב מול 56,000 צופים. אבל להצלחה ולתהילה היה גם צד אפל. תסמונת הבחורות המתעלפות והמעריצים מטורפים התעצמה למימדים מפלצתיים, עד שהדבר הפך למטרד. מלבד העובדה שלארבעתם לא היתה כל פרטיות ופעמים רבות חייהם היו בסכנה, כבר אי אפשר היה לשמוע את המוזיקה בגלל צווחות המעריצים. הביטלס החליטו להתרכז יותר בעבודת האולפן והוסיפו למוזיקה שלהם חידושים ועומק, במילים ובלחן. האלבום Rubber Soul הוכיח גם למבקרי המוזיקה הספקנים שלא מדובר בעוד סתם להקת בנים חמודים. היה להם גם מה לומר, והדברים לא תמיד מצאו חן בעיני כולם. ג'ון, שמאז העקיצה הצינית מול בית המלוכה עוד חידד את שנינותו, אמר בראיון, "אנחנו יותר פופולרים מישו עכשיו. אני לא יודע מי יעלם קודם, הנצרות או הרוקנרול". ההצהרה קוממה על הביטלס אלפי נוצרים מאמינים ברחבי העולם, וגררה איומים על חייהם. ג'ון התנצל, אבל לכולם היה ברור שהטירוף הזה לא יכול להימשך. באוגוסט 1966 הופיעו הביטלס בפעם האחרונה, בסן פרנסיסקו, ומאז התרכזו בעבודת האולפן.