על חייו ואישיותו של סוקרטס ידועים פרטים מעטים בלבד, והללו שאובים משלושה מקורות עיקריים: כתבי אפלטון, זכרונותיו של ההיסטוריון בן זמנו של סוקרטס כסינופון (Xenophon) והמחזה "עננים" לאריסטופנס.
האחרון שם ללעג את סוקרטס והגותו, והציגו כ"סופיסט" המוציא זמנו לריק בויכוחים סכולסטיים. את "עננים" חיבר אריסטופנס בשנת 423 לפנה"ס לערך, ונראה שבאותה עת זנח סוקרטס את העיונים הקוסמולוגים והקדיש עצמו לאתיקה. מכאן שחיבורו של אריסטופנס איננו נחשב לעדות מהימנה.
כתביו של אפלטון אינם מהווים מסמך היסטורי בל יעורער, וספק אם סוקרטס "האפלטוני", דהיינו הדמות המופיעה כדוברת עיקרית ברוב הדיאלוגים האפלטונים, הינה נאמנה לסוקרטס ההיסטורי. כיום נוהגים החוקרים לשער, כי ה'סוקרטס' אשר מופיע בדיאולוגים המוקדמים של אפלטון (דוגמת ה"אפולוגיה" ו"מנון") נאמן במידה רבה לסוקרטס האיש, אולם הדמות המופיע בדיאלוגים האמצעיים והמאוחרים (כגון "המשתה" ו"הפוליטיאה") מושפעת אמנם מסוקרטס והגותו, אולם טענותיה הן אפלטוניות במובהק.
ככלל, סוקרטס ההיסטורי עסק פחות בסוגיות מטאפיזיות ואפיסטמולוגיות מאפלטון, ועיקר הגותו נסובה סביב שאלות אתיות.
"סוקרטס" של כסינופון מקביל בקווים כלליים לסוקרטס האפלוטוני אולם נעדרים ממנו העומק והחריפות שמתאר אפלטון. נהוג לשער שתיאורו של אפלטון נאמן יותר לאמת, שכן כסינופון, על אף שהכיר את סוקרטס, לא היה פילוסוף, ולא הייתה לו התובנה הפילוסופית הדרושה על-מנת להעריך את ההגות הסוקרטית ולגלותה במלוא הדרה.
סוקרטס מופיע גם בכתבי אריסטו, אאסכינוס (Aeschinus)והוגים אחרים, אולם מן המקורות הללו לא ניתן לדלות פרטים מהימנים על חייו ואישיותו של האיש.