חיי סוקרטס

בשנות השלושים למאה הרביעית לפנה"ס התעניין כנראה בפילוסופיה של הטבע וקוסמולוגיה (ונראה שפה מקור הסוקרטס שמציג אריסטופנס ב"עננים"), ואף השתייך לקבוצת הוגים אשר עסקה בנושאים אלו, אולם עד מהרה מאס בתחום בטענה שההסברים הקוסמולוגים אינם מספקים Uעזב את הקבוצה.

חרף מוצאו האמיד חי סוקרטס חיי דלות, שכן הזניח ענייניו הכספיים ובניגוד להוגים הסופיסטים בני זמנו, סירב לקבל תמורה בעבור שיחותיו.

בשנת 406 לפנה"ס היה בין 500 חברי ה"בולה" (הגוף המחוקק) האתונאי. הייתה זו, ככל הנראה, הפעם היחידה בה לקח חלק פעיל בפוליטיקה האתונאית (דבר חריג באתונה של אותה עת), ובמסגרת תפקיד חד פעמי זה יצא סוקרטס נגד דעת רוב חברי הבולה כאשר סירב לשפוט את האסטרטגים שניהלו את קרב ארגינוסאי.

ב- 404 לפנה"ס לאחר שכבשו שלושים האוליגרכים האתונאים את שלטון אתונה, סירב לפקודתם לאסור את ידידו ליאון מסלמיס.
הפרת הפקודה כמעט ועלתה לו בחייו, אולם מקץ שנה הוחלף השלטון וחייו של סוקרטס נחסכו.

בערוב ימיו נשא לאישה את קסנטיפה, מוכרת ירקות כנראה, אשר ילדה לו שלושה בנים.

את רוב ימיו העביר סוקרטס באגורה האתונאית, בעודו תר אחר שותפים לשיחה פילוסופית. לשוטטות זו נלוו בדרך כלל חסידיו, אולם חשוב לציין שסוקרטס מעולם לא ראה עצמו כ"מורה", שכן לא התיימר לאיזו תיאוריה פוזיטיבית ואף טען כי איננו יודע דבר. מאידך, עורר סוקרטס, באירוניה האפיינית לו ובהביאו את בן שיחו להודות בחוסר ידיעה, זעמם של אתונאים רבים.

זעם זה היווה אחד מן המניעים למשפטו והוצאתו להורג של ההוגה;
מניעים נוסף היו קשריו לאלקיביאדס אשר בגד באתונה ולאוליגרכים קריטיאס וחרמידס.

סוקרטס הואשם בכפירה באלים ופולחן אלים אחרים (הכוונה כנראה ל"דיימון" הסוקרטי, מעין קול פנימי אשר סוקרטס נשמע לו) והשחתת הנוער.

ב"אפולוגיה" - נאום ההגנה של סוקרטס שתיעד אפלטון, נטען כי סוקרטס יכול היה להמיר עונש המוות בקנס כספי או גלות, אך תחת זאת התגרה בשופטים וטען כי על לימודיו מגיע לו פרס ולא עונש.

יתרה מכך, בדיאלוג "קרייטון" לאפלטון מתואר נסיון של ידידו הקרוב של סוקרטס לשכנע את הפילוסוף להמלט מן המעצר, אולם סוקרטס, נאמן לחוקי אתונה מולדתו, סירב לברוח ואף טען כי הגיע זמנו למות.

הוא הוצא להורג בשתיית כוס רעל.