שיעורי הקידום השנתי בדרגה של עובדים בשירות הציבורי עלה מפחות מ-20 אחוז של העובדים בשנות השישים לקידום של קרוב למחצית העובדים, מדי שנה בשנה, בשנות השבעים והשמונים.
בשנות התשעים פחתו במקצת שיעורי הקידום והם עומדים בשנים האחרונות על קידומם של כשליש מהעובדים מדי שנה בשנה. כך קובע מחקר חדש שנערך במחלקת המחקר של בנק ישראל על ידי צבי זוסמן ודן זכאי, אשר בחן את שיעורי הקידום בדרגות של עובדי הסקטור הציבורי בין השנים 1975 ל-1999.
לקידום השפעות גדולות על שכר העובדים, כאשר בממוצע קידום בדרגה אחת בדירוג המנהלי שווה לעליית שכר של כ-13 אחוז בשנת 1999.
הסיבה העיקרית לגידול כל כך מהיר בשיעורי הקידום היתה הסכמים קיבוציים שקבעו עליות שכר נמוכות יחסית לקצב האינפלציה, ולכן היו עשויים לגרום לשחיקות גדולות בשכר. בשנים 1971 עד 1986 עלולה הייתה שחיקת השכר הריאלי הנובעת מהסכמי השכר בסקטור הציבורי להגיע בממוצע לשיעורים של 4-6 אחוזים לשנה.
שחיקות שכר אלה נמנעו על ידי התפשטותם של מנגנוני שכר מפצים שניתנו יותר ברמה האישית, וביניהם בלטו תוספות שכר רבות, כגון: החזקת רכב, ביגוד, שעות נוספות קבועות וגמול השתלמות, וכן העלאות רחבות היקף בדרגה בהן בעיקר עוסק מחקר זה.
שרירותיות בהחלטות
החוקרים מציינים את ההשפעות השליליות לעליות רחבות ההיקף בדרגה, ובהן שחיקת השכר הריאלי של עובדים שלא קודמו בקצב מהיר והעובדה כי העליה בדרגה איבדה את תפקידה ככלי לתגמול עובדים ראויים המתמנים לתפקידים בכירים יותר.
במחקר נעשה נסיון להסביר הבדלים בשיעורי קידום בין עובדים ובקצב הקידום. החוקרים מציינים "מזל" או מקריות כגורמים העשויים להביא לקידום מהיר של עובד מסויים בתחילת דרכו בשרות הציבורי, וכתוצאה מכך מניחים הממונים עליו בשנים הבאות שעובד זה הוא מוכשר יותר וממשיכים לקדמו במהירות גם בתקופות הבאות.
סיבה אחרת להשפעת הקידום בתקופה מוקדמת על הקידום בתקופה מאוחרת יותר יכולה להיות שכישורים או הון אנושי יותר גבוהים של עובדים מסוימים בתחילת הדרך, מאפשרים להם להכשיר עצמם במהלך שרותם בסקטור הציבורי לתפקידים בכירים יותר ביתר הצלחה ולכן קידומם המהיר נמשך גם בתקופה הבאה.
במחקר אכן נמצא שקצב קידום בתקופה אחת מנבא קידום מהיר יותר גם בתקופה השניה. כמו כן, נמצא שעובדים שהתחילו בדרגה גבוהה יחסית בראשית דרכם בסקטור הציבורי, יתקדמו בהמשך בקצב מהיר יותר. נמצא שאף ששעורי העלייה בדרגה היו גבוהים לכולם, הרי עובדים זוטרים יותר מתקדמים בקצב מהיר יותר מבכירים בגלל מיעוט יחסי של אפשרויות הקידום בדרגות הבכירות.
נשים, כאשר שאר התנאים שווים, מתקדמות יותר לאט מגברים. לבסוף, נמצא שעובדים שקיבלו יותר תוספות שכר אינדיווידואליות זכו גם לקידום מהיר יותר.
עם זאת, גורמים אלה מסבירים רק כ-24 אחוז מכלל ההבדלים בשיעורי הקידום בין עובדים. דבר זה מצביע על מקריות ואולי אף שרירותיות רבה בהחלטות לקדם חלק מהעובדים בקצב יותר מהיר מעובדים אחרים.