על פולקעס, נפל”ם ואורגזמה גברית

לכבוד הפרסומת המגעילה הזאת, ולכבוד כל הפרסומות המגעילות שבדרך, אנו גאים להציג השבוע ספיישל שקיות הקאה. ולא סתם, ספיישל עם טוויסט. כי הפעם נדבר על פרסומות לאוכל, שמאיזשהיא סיבה תמוהה הפכו בארץ הזאת למשהו יותר מגעיל מהלסת של ג'ים קארי. ככה זה אצל החבר'ה במשרדי הפרסום. איפה שצריך להתחכם, הם מביאים יציאה מפגרת. איפה שצריך ללכת פשוט, הם מתחכמים.

רוצים למכור אוכל? תראו לנו שוקולד ריחני ומבעבע, או איזה חריץ גבינה שמנמן. במקום זה אתם מביאים לנו פרסומות בהפוכה שמשיגים את התוצאה ההפוכה. לפניכם חמשת פרסומות המזון הגרועות ביותר שנצפו על מסכינו בזמן האחרון. את הספיישל, אגב, אני רוצה להקדיש לאחת, שרה נתניהו, לשעבר דיילת, והגברת הראשונה של שקיות ההקאה בישראל. ברוכה השבה, מותק. טרי לי. תראי לכולנו.

אח, אין כמו בורקס חם מהתנור. עלעלים פריכים של בצק וגבינה המתפצפצים על הלשון. או שאולי בעצם לא? ישבו להם כמה חבר'ה עולזים במשרד הפרסום של "טרי לי" והגיעו למסקנות אחרות:

א) משחקי מילים זה דבר מה זה אופנתי ומגרה.
ב) ציצים דבר מה זה אופנתי ומגרה.

חמושים בתובנות האלו הם יצרו את הסרטון הדוחה ביותר בחמישיה שלנו. בחורה עמוקת מחשוף יושבת בסלון ומחכה לחבר שלה. בינתיים השותף שלו מטריד אותה בהצעות מגונות. "תראי לי", "טרי לי", הבנתם? הבחורה מזועזעת בעליל, מה שלא מפריע לה אשכרה לנהל שיחה עם הניאנדרטל הזה, ואפילו להתחכם איתו : "אם הייתי איתך באי בודד, הייתי מעדיפה לעשות את זה עם קוקוס!"

איך שינקין חדשה ואמיצה, הא? אני לא יודעת מה איתכם, אבל הקלוז-אפ על הציצים של הבחורה הזאת, גורמים לי לבחילה עמוקה בכל פעם. לא בגלל הפמיניזם, בגלל הקונוטציה! משהו במרקם של שני גושי השומן החלביים האלו, לא יושב לי טוב עם השמנוניות של הבורקס. תוסיפו לזה את העובש של משחקי המילים (אבשלום קור בציר 89') וקיבלתם בורקס עם גבינה. גבינה של אצבעות הרגליים של הקופירייטר שהגה את הזבל הזה.

אאוץ'. באמת מגעיל. כל כך מגעיל עד שלא ברור מה יותר דוחה. תערובת הנפל"ם + נסורת + חריוני אוגרים המתהדרת בשם מנה חמה, או הפרסומת.

כך או כך, מדובר במכה כפולה לבלוטות הטעם. מצד אחד, תומר שרון מחופש לתימניה מרושעת. מצד שני אדיר מילר. סתם אדיר מילר. פיכסה, וזה אמור לעודד אותנו לצרוך? כאילו לא די בתפאורה בצבעי צהוב קקה ובוולגריות של שני הטאלנטים, בא משחק המילים המדליק - מה, נחה, מה?

בשביל הפרוטוקול, שיהיה ברור. משחקי מילים הם הדבר הנורא ביותר שהמציא האדם המערבי מאז החותלות. ואם זה לא מספיק, אז אנשים כמו יגאל שילון, דן חמיצר וגם דודו טופז נוהגים להשתובב עימם.

הפרסומת של טייסטרס צ'ויס היא דווקא מחו"ל. מה שלא מפריע לה להתהדר בכל הנועזות והחשק של דיילת זקנה עם צלליות כחולות. כן, אני מדברת על ההיא, שעושה קיצי קיצי עם הגרביון לבחור ששותה קפה.

לא, אני לא חושבת שזה שהשחקנים אנגליים ומעודנים עוזר במשהו. נתחיל בזה שאישה שמפלרטטת קיצי קיצי עם גרביון, זה דבר שנראה נדוש גם בסבנטיז. וגם משהו במיניות המוגזמת שם לא עושה טוב לקפה. ננסה קצת מתמטיקה פשוטה: גרביון פלוס רגליים לא רחוצות פלוס אורגזמה גברית פלוס שפריץ של קפה נמזג לספל. מה קיבלנו? שאול יהלום בבלנדר. חבל, חבר'ה. דווקא סיסמא גאונית ("טייסטרס צ'ויס - האם הוא באמת כל כך טוב?")

הפרסומת של מחלבות גד דווקא מתוקה. וגם נוסטלגית. ומלאה פרות, צועניות וזקנים עם אקורדיון גם כן. אבל מה לעשות שהיא פשוט לא מגרה? כל הקסקטים והשפמים והתופי מרים יוצרים אפקט של כפר קסום ביוגוסלביה.

כפר קסום עם מערכת ביוב קורסת ומגפת דבר משתוללת. אולי בגלל זה, הנוזל שממנו יוצאת הגבינה נראה עכור וחשוד למראה. פרוסות הצהובה נראות כאילו נפרסו בידיים מטונפות ציפורניים. וכן, אנחנו בהחלט רוצים לאכול גבינה כפרית היישר מהאיכר, אבל אנחנו ממש לא מעונינים לראות איך הוא רקד צ'רדש תוך כדי, והזיע כמו חזיר לתוך החלב.

ידידי הגאון א' הוא קניבל בארון. ככה זה, יש אנשים שנראים לו טעימים. "אני חולם לאכול את אלישיה סילברסטון" הוא התוודה באוזניי פעם, "היא נראית לי וורדרדה וחזרזירית ומתוקה נורא". אבל עם כל הכבוד לא', במאמא עוף לקחו את המטאפורה (אנשים שווה אוכל) רחוק מדי. הבנתם? הפולקעס השמנמנות של אביבה תבורי שווה פולקעס שמנמנות של עוף טרי. הבז'ז'ים השזופים של אסתריקה שווה חזה עוף תפוח וגאה.

מאות מילים כבר נשפכו על הפרסומת המקוממת הזאת, ובכל זאת, היא שבה ודוחפת לנו את הפרונט הבהמי והמיוזע שלה לפרצוף.

שננסה בפעם המיליון? כן, יש אנשים שבאמת נראים מגרים לאללה. לא, אביבה תבורי היא לא אחד מהם.