בשנת 1881 הצטרף לתנועת חיבת ציון ופעל להכוונת הגירת יהודי רוסיה לארץ ישראל. ביקש לרתום את הרבנים ברוסיה לתנועה, ונחשב לרב הבכיר בקרב הרבנים שתמכו בחובבי ציון. בוועידת קאטוביץ ב-1884, נחשב לאישיות הבכירה בחיבת ציון לאחר פינסקר. בשנים הבאות נאבק על הנהגת התנועה והדחת פינסקר. ב-1889 בועידת וילנה כבש את ראשות התנועה. לאחר הקמת הוועד האודיסאי ב-1890, הודח למעשה שוב מההנהגה. ניסה ללא הצלחה להקים תנועה מתחרה בוועד האודיסאי, את המזרחי (1893). כאשר יצא הרצל עם תוכניותיו הוא תמך בו ולאחר 1897 נחשב לאחד מראשי התנועה הציונית ברוסיה. נחשב לאבי הציונות הדתית. ראה בציונות שלב ראשון בדרך לגאולה. פעל בארץ ישראל למען היישוב היהודי החדש, ובעיקר להעמקת התפיסה ההתיישבותית הדתית ציונית.
נפטר בשנת 1898 בביאליסטוק ברוסיה.