הצטרף ב-1897 לתנועתו של הרצל והשתתף בשבעת הקונגרסים הציוניים הראשונים. מהקונגרס השני ראה עצמו כעומד באופוזיציה להרצל בגין דעותיו הציוניות סוציאליסטיות.
הקים בגרמניה אוסטריה ושוויץ אגודות ציוניות סוציאליסטיות שתמכו בדעותיו התומכות בציונות אך הרואות בארץ-ישראל את המקום בו יבוא הפרולטריון היהודי למימוש עצמי.
בשנת 1903 פורסמה עבודת הדוקטורט של סירקין. בגין פעילותו הסוציאליסטית הוא גורש מגרמניה וחזר לרוסיה. בימי פולמוס אוגנדה תמך בהרצל ונחשב כטריטוריאליסט. בין השנים 1905-1907 עמד בראש המפלגה הפועלית-סוציאליסטית-ציונית שנחשבה למפלגה הנוטה דווקא לטריטוריאליזם. ב-1907 היגר לארצות הברית וייסד את תנועת פועלי ציון. עד מותו נחשב לאחד המנהיגים הבולטים של פועלי ציון בארצות הברית. היה ממקימי "הוועד היהודי האמריקני" ושימש כציר במשלחת היהודים לוועידת השלום בפריס בשנת 1919.
באותה שנה מינתה אותו הועידה הלאומית של פועלי ציון לצאת לסמע מחקר לארץ ישראל. בעיצומן של ההכנות לעלייה חלה בהתקף לב ונפטר בשנת 1924.