”מישהו ימצא דרך לתחמן, והוא בטח יהיה ישראלי” (מקצוענים בארץ מגיבים על נאפסטר)

ביום שני, ה-12 בפברואר, החליט בית המשפט לערעורים, בהרכב של שלושה שופטים, לאשרר את החלטת פאטל, לפיה הפרה נאפסטר את זכויות היוצרים של חברות התקליטים, אולם צמצם את אחריותה של נאפסטר, וקבע כי התוכנה תמשיך לפעול, עד שבית המשפט המחוזי ישנה את צו המניעה, אשר הוגדר כ"גורף מדי".

בעוד המחוזי הטיל את מלוא האחריות למניעת "העתקות, הורדות, העלאות, שידור והפצה" של קבצים של התובעות על נפסטר, בית המשפט לערעורים הטיל על חברות התקליטים ליידע את נפסטר על הפרת זכויות יוצרים, כדי שזו תוכל להסיר את השירים, והכיר בכך, שניטור עצמי למציאת שירים אסורים אינו מושלם במאה אחוז. "זה אינו מדע מדויק", נכתב בהחלטה.

פנינו אל אנשים בתעשיית המוסיקה ובסביבתה, לשמוע מה הם חושבים על הפסיקה.

יזהר אשדות הוא מותיקי המוסיקאים הישראליים ברשת. הוא מחובר משנת 90', דרך קומפיוסרב ולוחות BBS, והאתר שלו קיים מתחילת 95'. "כל שלבי היצירה שלי, מהכתיבה ועד שאני מוציא תקליטור לייצור, נעשית על גבי המחשב", אמר לגלובס ב-99'.

"שמים פוקוס על רגע מאוד מסוים", אומר לנו אשדות על הפסיקה. "זה לא נראה לי איזושהי אבן דרך משמעותית. זה תהליך משפטי שייקח זמן".

"נאפסטר הוא קטליזטור של תהליך שקיים בכל מקרה. יש פה תהליך גלובלי של שינוי בתעשיית המוסיקה. אנשים מורידים מוסיקה, והם התרגלו לא לשלם. הפתרון הוא לא לאסור עליהם להוריד מוסיקה, אלא למצוא דרך לפצות את היוצרים וחבורת התקליטים. ברור שמוסיקאים וחברות תקליטים יצטרכו להתפרנס ממה שהם עושים, אחרת לא תהיה מוסיקה."

בינואר, הוציא אשדות את הדיסק החדש שלו, "לך עם הלב", בלעדית באינטרנט. הדיסק ניתן להורדה בחינם, במשך 24 שעות אחרי שעלה לאתר. ניתן להוריד את האלבום כולו למחשב ב-29 שקלים, לרכוש שירים בודדים ב-5 שקלים לשיר, או להזמין את הדיסק ב-42 שקלים. "אנחנו בדרך למודל חדש לצריכת מוסיקה, ומבחינתי החלטתי, בואו נתחיל להתאמן על זה. מבחינת מודל עסקי, זה לא בקנה מידה של התעשייה כפי שהיא היום, אבל מבחינתי זו הצלחה גדולה". אשדות מדווח על מאות קונים לדיסק, ולדבריו, זהו הדיסק הכי נמכר באינטרנט בארץ.

"לייצר את הדיסק זה שקלים בודדים. מה שאנשים לא מבינים, זה שעיקר העלות היא הפקת המוסיקה", אומר אשדות.
ש: אם כך, למה מחיר הדיסק שלך נמוך משמעותית ממחירי דיסקים ישראליים בחנויות?
ת: "המחיר נמוך כי רצינו ליצור עניין. יש באופן כללי מגמה של הורדת מחירים, חלק בגלל תחרות, וחלק התייצבות מחירים. אין סיבה שדיסקים יעלו כל כך הרבה".

ש: אתה אופטימי בקשר למודל החדש הזה?
ת: "אני יכול להיות אופטימי רק בקשר לזה שאנשים ירצו לצרוך מוסיקה ולשלם עבורה. אני מאמין שהכל הולך לכיוון של רשת תקשורת אחת גדולה, ושאנשים יקבלו את הצרכים הבידוריים שלהם לא באופן פיזי".


עברי לידר מתחבט עם המשמעות של סגירת נאפסטר. "לי אישית זה לא הפריע, אני לא השתמשתי בנאפסטר. מה שכן, התבאסתי בשביל כל החברים שלי שכן משתמשים בתוכנה". לידר ציין, שהוא היה שמח אם היו פותרים את הבעיה באופן חוקי, "אולי הסדר עם חברות התקליטים במקום הסגירה". הוא דווקא אהב את התפיסה שמאחורי נאפסטר. "רעיון קומוניסטי נחמד", הגדיר אותה בצחוק.

"כמובן שאני שמח שהמוסיקה שלי מגיעה לקהל רחב", אמר עברי, "אבל אנשים לא מבינים שלהוציא תקליט איכותי עולה מאות אלפי דולרים. אם הכסף הזה לא יחזור איכשהו לתעשיית המוסיקה, זה יביא יותר נזק לתעשייה מאשר רווח. אנשים צריכים להבין שמוסיקה היא כמו כל מוצר אחר. אף אחד לא מצפה לשבת במסעדה ולא לשלם. במצב כזה המסעדה תפשוט רגל".

"יש לי שני כובעים: כובע של היוצר שחי מעבודתו, וכובע של מי שחי במהפכה הזאת", אומר אילן וירצברג, מלחין, מעבד, זמר, גיטריסט, יוצר הדיסק "בציר טוב" משירי יונה וולך, ואחד האומנים ששיריהם היו מהמורדים ביותר באתר MP3.com. "העיקרון שמקבלים מוסיקה חינם הוא בעייתי ליוצרים. מצד שני, זה חלק מאיזושהי מהפיכה בשיווק המוסיקה."

"נאפסטר היא שלב בלתי נמנע בדרך למשהו אחר שיקרה. טוב שנוצרה נאפסטר, היא מבשרת את העתיד. אבל טוב שמכריחים אותם למצוא דרך לתגמל את היוצרים."

"הסגירה היא אחלה דבר. אנשים צריכים להבין, שתוכנות כאלו פוגעות בשוק המוסיקה וגורמות נזק גדול מאוד", אומר אמיר פיי גוטמן, לשעבר חבר להקת היי-פייב, אך מודה, "זה לא הסוף. איפשהו מחר יקום אתר חדש שיעשה אותו דבר, הגולשים יהנו והאומנים יסבלו".

"אני השתמשתי בנאפסטר להוריד רמיקסים וטראקים שאי אפשר להשיג בארץ", מודה הזמרת מיכל אמדורסקי. "אך כאמן, כל הסיפור הזה ממש גרוע, התקליטים שלי הופצו [ברשת] ובגלל זה אנשים לא קנו. הייתי מעדיפה הסדר עם חברות התקליטים. אולי להוריד שירים בתשלום באשראי - כי אחרי הכל זה עניין של גניבה ופשע".

"אני לא מסכים עם הנבואות", אומר אשר ביטנסקי, מנהל אישי של גדולי הזמר הישראלי, ביניהם יהודית רביץ ואחינועם ניני. "לדעתי MP3 הוא אחת ההזדמנויות הגדולות של תעשיית המוסיקה", הוא אומר, בניגוד לדעת רבים בתחום עיסוקו, אולם מבין את הדאגות שלהם. "בתור אדם שנמצא בקשר יומיומי עם אמנים אני מבין את חששם. הם לא מבינים בתהליך ההפקה והפסדים עלולים להבהיל אותם".

אשר מאמין כי הטכנולוגיה היא זו שתוביל את התעשייה לפלח שוק אותה מעולם לא הכירה. "האפשרות להפיץ מוסיקה גדלה. אי אפשר להפיץ אותה בחינם, אך עם תיווך נכון יהיה ניתן להביא מוסיקה לכל דורש במחיר נמוך בהרבה".

"אנחנו מברכים על ההחלטה", צחקה אפרת בוקר, סמנכ"לית התפעול של טריוונט. החברה הישראלית פיתחה את מערכת וויספ (WiSP) לתשלומים קטנים מקוונים (מייקרופיימנטס). המערכת מותקנת באתרי מסחר, ומאפשרת לגולשים לשלם עבור כל מוצר, בכל מחיר, דרך חשבון האינטרנט, הטלפון, הסלולרי או כרטיס האשראי. אתר המסחר משלם עמלה פר עסקה, כמו לחברות כרטיסי אשראי.

"אחד הדברים שהכי מתאימים לוויספ זה למכור MP3-ים בצורה חוקית לחלוטין", אומרת בוקר. "אם [נאפסטר] יחליטו לעבור לעבודה בתשלום בצורה חוקית, נשמח מאוד לעבוד איתם". בוקר העריכה, שסגירת שירות החלפת השירים הלא חוקי תתרום להתפתחות שוק המיקרופיימנטס.

"אני חושב שנעשה צדק חלקי", אומר ניצן זעירא מלייבל המוזיקה "נענע". "הם צריכים גם לפצות על ביצוע הפרת זכויות יוצרים. נאפסטר אכזריים. זה כמו להקים קבוצת כדורגל, ולחסל את כל השחקנים במכונת יריה. נאפסטר באו בתור תוכנה מוסיקלית, תפסו טרמפ על התעשייה, והרסו את כל להקות דור הביניים, כי כשאומנים גדולים מכניסים פחות כסף, אין כסף להשקיע בדור הביניים".

ש: אתם גם משחררים שירים באתר שלכם.
ת: "אני משחרר שירים כאמצעי פרסום, ואני משחרר אותם ב'ריל פלייר' באיכות פחות טובה מ-MP3. אני יודע שרוב השירים שלי נמצאים בנאפסטר. אני מרגיש כמו בעל מכולת, שכל אחד נכנס ולוקח מה שהוא רוצה. אולי גם נפסיק לשלם חשמל, כי ממילא כולם משלמים, אולי לא נשלם לבזק, כי כולם משלמים?".

לזעירא יש תלונות גם לתעשייה. כאשר עברו מתקליטים לדיסקים, הוא טוען, חברות התקליטים היו צריכות לנהוג בהם כמו בשדרוג תוכנה, ולאפשר ללקוחות שקנו תקליט מסוים, להחזירו ולקבל הנחה משמעותית על קניית גירסת הדיסק של אותו אלבום.

"בגלל האטימות של חברות התקליטים, נאפסטר היו מראש צריכים להיכנס לתחום של מוסיקה שאין עליה זכויות יוצרים, של אומנים עצמאיים שאין חברת תקליטים מאחוריהם", אמר זעירא. "הם היו עושים הרבה כסף, אבל עכשיו זה מאוחר מדי".

מנכ"ל הליקון, רוני בראון, מגלה גישה מעורבת, אך לא מכחיש את ההשפעה הגדולה של נאפסטר על השוק. "אני לא יכול לומר שאף פעם לא השתמשתי בנאפסטר. גם אני וגם הבן שלי השתמשנו בה, אך לא אותו שימוש כמו שאר האנשים". כשרוני מוריד שיר, הוא משתמש בו רק כדי להכניס אותו לנגן, אך לא יוותר על קניית האלבום.

"נאפסטר חוללה מהפכה, וגרמה לתעשית המוסיקה להבין שהיא צריכה לעבור שינוי. אנשים לא אוהבים לשלם הרבה בשביל מוסיקה. נאפסטר פנתה לפתרון של אספקת מוסיקה בחינם, וכאן הטעות הגדולה של נאפסטר. הם חינכו אנשים למחשבה שמי שקונה מוסיקה הוא פראייר, וזה לא נכון", אמר בראון. הוא הביא את הרדיו כדוגמה לגוף המספק מוסיקה בחינם, אך הסביר ש"הרדיו משלם תמלוגים לחברות התקליטים על כל שיר. אם נספק מוסיקה חינם, לא תהיה מוסיקה. אמנים צריכים בכל זאת להתפרנס".

המפתח לפתרון, לדעת רוני, טמון בהסכמים. "המוסיקה היא צורך, מי אם לא משתמשי נאפסטר מבינים את זה, אך יש צורך לתרגם את הצורך הזה למסלול חוקי, ולא לנצל פרצות בחוק". רוני הדגיש, שהסיפור לא נגמר, וכי הוא צופה שבעתיד, האמצעים הטכנולוגים יאפשרו לצרכנים לרכוש מוסיקה במחירים שונים.

"אנחנו שמחים מאוד על הפסיקה", אמר יו"ר חברת התקליטים NMC, דני ידין. "חזינו אותה מראש".


"אקו"ם שמעה בסיפוק את הדיווחים על החלטת ביהמ"ש הפדרלי לערעורים בארה"ב בעניין נאפסטר", נמסר מדוברות איגוד זכויות היוצרים הישראלי. "אקו"ם נוכחה לדעת בדאגה שנאפסטר משמשת להפצת יצירות מוגנות רבות - ובכללן יצירות של מוזיקאים ותמלילנים ישראלים, חברי אקו"ם. אקו"ם תומכת בפיתוח מערכות להפצה חוקית של יצירות מוגנות במדיה דיגיטלית והיא מקווה שהחלטת ביהמ"ש האמריקאי תתרום באופן מהותי לכיוון זה".

המוזיקאי יאיר ניצני היה אמור להעלות לאוויר אתר בשם מיי-מיוזיק, וחוזים כבר נחתמו עם חברות התקליטים הישראליות. אולם העניין הוכנס להקפאה עד לתוצאות משפט נאפסטר. בסוף דצמבר אשתקד שוחחנו עם ניצני, שאמר כי אין טעם לעלות עם אתר למכירת קבצי מוסיקה, כאשר בנאפסטר ניתן להוריד שירים ישראליים בחינם. אחרי הפסיקה הנוכחית, ניצני עדיין לא רץ לפתוח את הבאסטה. "זה לא שמישהו רץ לקנות שירים באינטרנט. נאפסטר עדיין קיים ופועל".

"הניצחון הוא ארעי, אין לו בשר", אומרת לימור דהאן, לשעבר מנהלת התוכן ברדיו נטקינג, שנסגר לאחרונה. "הם יתחילו לרדוף אחרי כל אתר של MP3? הם צצים כמו פטריות אחרי הגשם. נאפסטר הייתה שעיר לעזאזל. מישהו ימצא דרך לתחמן, והוא בטח יהיה ישראלי".

"התקדמות טכנולוגית לא מתקדמת בתיאום עם האנשים שמרוויחים ממנה. הטכנולוגיה לא מחכה לאף אחד. ראיתי את זה גם בימי ברדיו נטקינג. אחת המטרות של רדיו נטקינג הייתה לקדם מוסיקה שלא נחשפת ברדיו הישראלי, עיין ערך גלגל"צ", עוקצת דהאן את התחנה, בה ערכה והגישה את התוכנית "מתחת לחגורה".

שירות on-demand של רדיו נטקינג, שנקרא "התקליטיה שלי", איפשר לגולשים לבחור רשימת שירים משלהם, במקום לשמוע ערוצים שמישהו אחר ערך עבורם. "זו בחירה אישית של איזה תכנים אני רוצה לקבל. לחברות התקליטים ולארגוני זכויות היוצרים היה קצת קשה להפנים את זה. חברות התקליטים חששו מהמפלצת שנקראת on-demand".

"בנטקינג שילמנו לכל גוף שרק רצה. לקראת הסוף, קיבלנו מכתב מ-RIAA [איגוד תעשיית התקליטים האמריקאי], שרצו שנוריד את השירים on-demand. בישיבה שהייתי עם אחת מחברות התקליטים בארץ, הם גם דרשו להוריד את ה-on-demand. הם לא רצו כסף, הם לא רצו לבדוק את זה, זו היתה שליפה מהמותן. בגלל זה אני חושבת, שעצירת הטכנולוגיה נובעת מגחמות ושמרנות".

"לסגור את נאפסטר זה סוג של יריה ברגל. 'אם אתה לא יכול לנצחם - הצטרף אליהם'. גם מוסיקה צריכה בסופו של דבר להינתן חינם. כשאני רואה משחק כדורסל בטלוויזיה, אני לא משלמת עליו, וזה אותו רעיון".

"את החיה הזאת - MP3 - אי אפשר להרוג. ה-MP3 זה אחד הדברים הכי פופולריים במנועי החיפוש. אם נוציא את ה-MP3 מהרשת, אני מניחה שהרבה אנשים יפסיקו לגלוש, וכולם יסבלו מהעניין. ברגע שאני כצרכנית אקבל את מה שאני אוהבת, אני אגלוש. הספק ירוויח, בזק תרוויח, האתר ירוויח".