עם עלייתו לשלטון המשיך במדיניותו הריאקציונית של קודמו בכל הקשור במדיניות פנים. הוא דגל ברוסיפיקציה של החברה הרוסית, בנטייתה המובהקת לכנסייה הפרובוסלבית ולאימוץ הרעיונות הפאן סלאבים. באמצעות אישים בממשלה כמו, אלכסנדר סטוליפין, רספוטין או קונסטנטין פובידונוסציב, הוא עשה להעמקת הריאקציה ברוסיה. יחד עם זאת הוא גם דגל בפתיחות במדיניות חוץ, כדי לקדם השקעות ענק שהתעשייה הרוסית הייתה זקוקה להן.לפיכך הוא מינה ראש ממשלה ליברל יחסית כמו סרגי ויטא. הפתיחות לאירופה מצד אחד והריאקציה במדיניות הפנים, יחד עם התיעוש המהיר שהביא לגידול עצום במעמד העירוני, שחיפש מעצם טבעו יותר דמוקרטיה ופתיחות לרעיונות המערב, גרם לתסיסה מתמדת ברוסיה. היא באה לביטוי במהפכת 1905 שדוכאה לבסוף אבל הותירה רושם עז בקרב המעמד הבינוני והאנטליגנציה הרוסית, ובעיקר בתסיסה שבאה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, שהסתיימה לבסוף בהדחת ניקולאי מהשלטון על ידי המהפכנים הבולשביקים, ורציחתו של ניקולאי ובני משפחתו.