בשהותו בבריטניה החל לשאת ולתת עם מנהיגים בריטים להכרה בתנועה הציונית ובמטרותיה. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה הגביר את מגעיו. הוא חשב שלבריטניה אינטרסים מובהקים בארץ-ישראל ובמזרח התיכון והכרה בשאיפות הציונות מתאימה לאינטרסים הללו. ואכן בסופם של אותם מגעים ב-2 לנובמבר 1917 הגיע וייצמן למטרתו בהצהרה שנתן בלפור, שר החוץ הבריטי, לרוטשילד , הובטח שבריטניה תכיר בשאיפות הציונות בארץ-ישראל.
ההכרה הבריטית הפכה את וייצמן בן לילה לאיש הבכיר ביותר בהסתדרות הציונית, ואת התנועה הציונית, לתנועה החשובה ביותר בעולם היהודי.
וייצמן נבחר ב-1920 לנשיא ההסתדרות הציונית, לאחר שהבריטים בחרו בו גם ב-1918 לראש ועד הצירים, הגוף שייצג את היהודים בפני הבריטים והיישוב היהודי בארץ-ישראל.