בשנת 1874 פרסם גרץ את הכרך הראשון של ספרו "דברי ימי ישראל", ובשנים הבאות הוא פרסם את שאר הכרכים. מעבר לבקיעותו במקורות עצומים ולפתיחת יריעה היסטורית שאיש לא עשה זאת לפניו, נמצא בכרכי ספרו ההיסטורי גם תזה הרואה ביהודים וביהדות תופעה היסטורית יחידה במינה המדגישה את עוצמת התרבות היהודית, בעיקר זו הרציונאלית, ככוח המניע את החברה היהודית מאז ומעולם. גרץ היה קשור לחוגי "חוכמת ישראל" ולהנהגה המשכילית בגרמניה, וכמוהה הוא ראה ביהדות תופעה הנושאת עמה שליחות אוניברסלית השואפת להפיץ את אמונתה המוסרית בין אומות העולם. עם זאת, הוא לא התעלם מהיהדות הלאומית ולא פסל לגמרי את אמונת חיבת ציון בתקומה לאומית יהודית בארץ-ישראל. ב-1872 ביקר גרץ בארץ-ישראל, והעמיק את אמונתו הדואלית הרואה ביהדות מצד אחד דת אוניברסלית ומהצד האחר, את האפשרות שבבוא היום תהווה ארץ-ישראל מקום מקלט ליהודי העולם.