ספורט הוא "כינוי לתחום רחב של פעילות שמבצעים אותה ביחידות או בצוותא למטרות פיתוח הגוף, ולמטרות בידור ושעשוע....הספורט מזוהה בדרך כלל עם פעילות גופנית, אבל יש גם תחומים, כשחמט, שיש בו צורך בכישורים נפשיים ושכליים יותר מאשר גופניים..." זה מה שכתוב במילון.
חמוש בהגדרה הזו יצאתי לדיפדף במדורי הספורט של העיתונים. לחפש שם את הדיווחים על התחרויות והמשחקים. דיווחי ספורט יש שם אמנם, אבל יותר מהכל מתחילים המדורים הללו להיראות כמו עוד מוסף לעסקים, למשפטים, לעתים אפילו כמדור לעניינים חקלאיים. עוד לא הסתיימה סאגת נימני אודות כרטיס השחקן שנמצא בבעלות חברה מגיברלטר ועל המריבה בין נימני לבנין, בגלל איזו הלוואה, או השקעה כושלת בבורסה; עוד לא הסתיים הדיון במצב עסקיהם של בעלי הפועל תל-אביב שתחילה מנע ואחר כך איפשר את המשך העסקתו של יוסי אבוקסיס; עוד לא תם הדיווח על הקניון שמקים חיים רביבו באשדוד ועל אתר ההימורים שמבקש להקים הבעלים של מכבי והנה שב וגודש אותנו העיסוק בזכיון של חברת צ'רלטון לשדר את משחקי הכדורגל בטלוויזיה. עמודים על עמודים במדורי שאמורים לדווח על ספורט. וזה רק על ישראל, כי על חו"ל יש תילי-טורים אודות תיספורתו החדשה של דייוויד בקהאם, על הטירה המ-ד-ה-י-מ-ה שלו ועל בילוייו עם רוברטו קרלוס בפאבים של מדריד שאינם אהודים על אשתו. ים של מלל על בתי משפט, סיכסוכים עסקיים ושווי שחקנים במדורים שאמורים להתרכז בריצה, קפיצה, בעיטה וקליעה וגם קצת במה שמסביב.
הסיבה טרוויאלית: העסקים הגדולים שהשתלטו על תחומי ספרות, תרבות, חינוך ובריאות - בתהליכי ההפרטה והגלובליזציה שעברה החברה הישראלית - כבשו גם את הספורט. לא עוד "נפש בריאה בגוף בריא" אלא "כיס מלא בעסק מכניס". בספורט השיח העסקי בולט בוולגריות שלו משום שמדובר בתחום שהוא מטיבעו תחרותי, ייצרי ואפוף בהימורים על כסף כבד. וכך, למרות שפס הייצור של "העסק" הזה עשוי מספורטאים בני אנוש - לא מסחורות מחצבים ומכונות, ההתייחסות אליהם היא כאל סחורות, לעתים אפילו כאל בהמות. הם אינם בני אדם, הם מה שבעל הקבוצה מוכן לשלם עבורם.
רק באחרונה דווח באחד ממדורי הספורט שקבוצה לאומית מתכוונת לרכוש בזול שחקן אלמוני יחסית כדי "להשביח אותו", ולקבל עליו מחיר גבוה בחו"ל. התיאור הזה, שהוא כידוע שייך לתחום הבקר הסוסים והצאן, הפך רלוונטי גם לתחום הספורט. לא במקרה: כשהמטרה הראשית איננה ההישג הספורטיבי, אלא התשואה לבעלים, גם בן אדם לסוס ייחשב.
הגודש העסקי בתקשורת הספורטיבית מעורר את השאלה האם לא כדאי שמוספי הכלכלה בעיתונים, כפי שיש בהם מדורים להיי-טק, לשוק ההון, או לשוק העבודה, יוסיפו מדור לעסקי ספורט "ביזנספורט" למשל - וישאירו למדורי הספורט את אשר לספורט בלבד. כשזה יקרה, עוד יתברר שניתן לכסות את כל ארועי הספורט במדור שבועי בן ארבעה עמודים במקום לבזבז שמונה או שניים-עשר עמודים מדי יום.
צעד כזה עשוי לחולל שינוי מתבקש בתודעה. כמה חסידים ואוהדים שוטים יבינו שרוב הספורט בימינו הוא מסחטה כספית, לא משהו הקשור לבריאת הגוף.