עד-1909 שימש בתפקידי מפתח שונים בצבא התורכי והגיע לדרגות כהונה בכירות. באותה שנה היה ממנהיגי "התורכים הצעירים" שעמדו בראש ההפיכה בתורכיה. והיה ב"וועד לאחדות ולקידמה". מונה למושלה הצבאי של קושטא, שר לעבודות ציבוריות ואחר כך שר הימייה. אחרי הרצחו של שווכת פאשא, ביוני 1911, מונה לאחד משלושת האישים (יחד עם שר המלחמה אנור ביי ושר הפנים טלאת ביי), ששלטה בתורכיה עד סוף המלחמה. בראשית המלחמה מונה גם למושל בפועל על סוריה וארץ-ישראל. בשנות המלחמה הוא משל בצורה בלתי תלוייה ותכופות התעלם מהוראות הממשל המרכזי. נודע בפעילות הדיכוי שלו כלפי היישוב היהודי בארץ-ישראל בשנות מלחמת העולם הראשונה ודיכוי התנועה הלאומית הערבית. בתום המלחמה נמלט ונרצח בידי מתנקש ארמני בטיפליס.