ב17 השנים שבהם שימש כאפיפיור הוא היה צריך להתמודד עם שלוש התפתחויות פוליטיות מרכזיות - הפאשיזם האיטלקי והספרדי, הקומוניזם והנאציזם. עם הפשיזם האיטלקי בראשות מוסוליני הוא כרת ברית, שבה הכיר בדרך הפשיסטית של מוסוליני ברעיון החזרת הממלכה האיטלקית לקדמותה. הוא הביע תמיכה במרבית מהלכיו של הפשיסט האיטלקי, למעט האנטישמיות שצצה באיטליה בסוף מהלך כהונתו. פיוס הכיר גם בפרנקו ובמשטר שהנהיג בספרד, ושיבח את מלחמתו בשמאל ובקומוניזם. בקומוניזם הסובייטי בראשות סטלין הוא ראה כגדול אוייבי הכנסייה וביקש להלחם בו בכל מחיר. בנאציזם הוא תמך, לפחות בשלב הראשון של עלייתם לשלטון. מאוחר יותר הוא גינה את התופעות האנטישמיות בגרמניה, ואולם הוא לא עשה זאת בעוצמה ובכוח.