נולד בוורשה, קיבל חינוך תורני במיר . לאחר נישואיו לבתו של של רבי יצחק, ראש ישיבת "עץ חיים" בוולוז'ין עבר ללמד בישיבה ולאחר מותו מונה כאחד משני יורשיו. בעקבות יריבות קשה עם ר' יוסף דב בר סולובייצ'יק, הפך לאחר בוררות רבנית לראש ישיבת וולוז'ין, שהפכה בימיו לחשובה בישיבות מזרח אירופה. נחשב לאחד מחשובי הפוסקים בדורו. תמך בחובבי ציון ושימש כאחד ממנהיגיה הרוחנים ביחד עם הרב מוהילבר והרב אליאשברג. רבים ראו בתמיכתו בתנועה, שמנהיגה, פינסקר, ומזכירה ליליינבלום היו משכילים, כהתפתחות חשובה ביותר בתנועת חובבי ציון, וכמתן לגיטימציה לישיבה של חרדים ומשכילים בתנועה אחת. פרש מחיבת ציון ב-1889 בעקבות פרשת השמיטה. עם סגירת ישיבת וולוג'ין על ידי השלטונות הרוסיים בשנת 1892, הוא גורש מהעיר והגיע חולה אנושות לווארשה, שם הוא נפטר.