נולד בעיירה ראש שבחבל קובנה, קיבל חינוך תורני והתגלה כעילוי. מונה בגיל צעיר כרב ושימש כרב במספר עיירות עד שהתמנה ב-1864 כרבה של קובנה, ובכהונה זאת שימש עד מותו. נחשב מאז התמנותו לרבה של קובנה לסמכות ההלכתית החשובה ביותר בין רבניה של רוסיה. כתב ספרים רבים בענייני הלכה ומוסר. פעל במספר אירועים אצל השלטונות לטובת יהודי רוסיה. מאז כינונה של חיבת ציון תמך בתנועה, ואולם תמיכתו הייתה מסוייגת והוא לא נרתם לפעילות בתנועה. ב-1889 פסק לטובת רוטשילד וחובבי ציון במאבקם למניעת קיום מצוות השמיטה במושבות, שהייתה עלולה להרוס את המושבות. בפסק ההלכה הותר לעבד את הקרקע בארץ-ישראל באמצעות גויים. גדולתו כמשיב וכפוסק הלכה הפכו אותו לדמות החשובה ביותר בקרב יהודי רוסיה בשליש האחרון של המאה ה-19.