נולד בקובלנז שלייד טרייר להורים ממשפחת אצולה אוסטרית. קיבל חינוך כללי ואוניברסיטאי. את הקריירה המדינית שלו החל בשירותו כדיפלומט בברלין ואחר כך בפריס. בסיומה של מלחמת ארצו בנפוליאון, ב-1809, נתמנה לשר החוץ באימפריה האוסטרית ובשנת לקאנצלר של אוסטריה, שני תפקידים שבהם החזיק עד 1848. בהשפעתו הפכה וינה למרכז שבו הוחלטו ההחלטות החשובות ביותר לאחר עידן נפוליאון. בין השאר הוחלט בקונגרס וינה ב-1815 על חלוקה חדשה של השטחים שששוחררו לאחר כיבושי נפוליאון, ועל יסודות ההסדר הפוליטי והמדיני באירופה, שמגמתו הייתה: החזרת שיווי המשקל בין המעצמות הגדולות שנפוליאון במדיניותו ובכיבושיו זעזעו אותו, והבטחת יציבות המשטרים, שהמהפכה הצרפתית גרמה לערעורם המוחלט. יסוד אחר במדיניותו היה החשש מהתחזקות רוסיה, והשאיפה למנועה את התקדמותה מערבה. בעניין זה היה לו בני ברית בצרפת, בבריטניה ובגרמניה. הוא התנגד בחריפות לליברליזם וללאומיות וראה בהם את גורמי היסוד למהפכה הצרפתית ולהשפעותיה על אירופה, וכן למלחמות נפוליאון. מסיבה זאת התנגד בתוקף לאיחוד2 גרמניה שבו ראה סכנה לקיומה העצמאי של האמפריה האוסטרית, וכן לאיחוד איטליה. בין השנים 1815-1848 פעל לשמירת הסדרי קונגרס וינה וביסוסם. למטרה זאת הוא הסתייע בברית שלוש המעצמות - אוסטריה, רוסיה ופרוסיה - שהפכה בהכוונתו לאמצעי יעיל לשמירת השלום. שלטונה הגיע לסיום ב-1848. המוני האוסטרים דרשו את הדחתו, כחלק ממהפכת אביב העמים.