רחוב ריינס זה על שמו?

"האוול ריינס הוא מנהיג עטור שבחים משכמו ומעלה, שדבק מאז ומתמיד בסטנדרטים הגבוהים ביותר של האמינות והעבודה העיתונאית", אמר סלצברגר בהודעתו. "הוא ימשיך לשפר את עבודת החדשות של העיתון כשהוא מסתמך על הישגיו היוצאים מן הכלל של ג'ו (הכוונה ללליוולד)".

סלצברגר אף סיכם את תקופת עבודתו של לליוולד, 64, העורך הותיק והמצליח של העיתון, שבתקופתו, שבע שנים כאמור, זכה העיתון ב-12 פרסי פוליצר, עבר לפורמט צבעוני, התעבה ובעיקר הגדיל את תפוצתו בצורה משמעותית. לליוולד הצטרף ל"ניו יורק טיימס" לפני כמעט 40 שנה, כשהוא ממלא שלל תפקידים, תחילה ככתב, ולאחר מכן כעורך במדורים השונים – "לליוולד ליווה את העיתון באחת התקופות המונומנטליות ביותר שלו ב-150 שנות קיומו", סיכם סלצברגר.

כאמור, דווקא סגנו הותיק של לליוולד, ביל קלר, שציפה לרשת את הבוס והסתמן כמועמד המבטיח, לא קיבל את המשרה. סלצברגר הדגיש כי קלר עשה עבודה נהדרת וכי הוא מקווה שימשיך לעבוד בעיתון. בכל מקרה, גם אם ימשיך בעבודתו ב"ניו יורק טיימס", צפוי קלר להשתלב במשבצת אחרת של עריכה, ולא כסגנו של העורך החדש.

עם ההכרזה על המינוי הודיע ריינס כי עיקר מאמציו יוקדשו לשימור מסורת האיכות של הדיווח העיתונאי של העיתון. "אני מקבל את האחריות ברצינות, ענווה, והרגשת שליחות. בנוסף לכך, אני שמח מאוד לחזור ולעבוד עם הקולגות המוכשרים שלי בחדר החדשות של 'הניו יורק טיימס", אמר.

ריינס (שעתה מקפידים ב"ניו יורק טיימס" לכנותו "מיסטר"), החל בקריירת העיתונות שלו ב-1964 ב"בירמינגהם פוסט-הרלד". מאוחר יותר שימש כעורך פוליטי ב"אטלנטה קונסטיטושן" וב"סיינט פטרסבורג טיימס" של פלורידה. ב-1978 החל את עבודתו ב"ניו יורק טיימס" כשליח לאטלנטה. מאוחר יותר שימש כשליח העיתון בבית הלבן בוושינגטון, ככתב הפוליטי הראשי וכסגן עורך חדשות וושינגטון. ריינס גם כתב את הספרים "Fly Fishing Through the Midlife Crisis”, "Whiskey Man” ו- "My Soul Is Rested”. ב-1992 זכה בפרס פוליצר עבור כתבת המגזין "מתנת גריידי", סיפור זכרונות ילדותו משנות ה-50 הגזעניות של אמריקה.

"הניו יורק טיימס" מוחזק בידי רבים כיצירת הפאר של העיתונות העולמית. גם השנה זכה העיתון בפוליצר היוקרתי, הפעם עבור סדרת כתבות שעסקו בגזענות ברחבי ארצות הברית. בן כספית, מאחוריך.