מה משותף לביל מוריי, ג'ים קארי ואדי מרפי? שלושתם שחקני קולנוע, שלושתם קומיקאים - ושלושתם אף פעם לא זכו באוסקר. האם זה במקרה, או שהממסד בהוליווד פשוט לא אוהב קומדיות?
אפשר למצוא לכך המון תירוצים, אולם העובדה היא כי כבר שנים לא זכה סרט קומי בפרס הסרט הטוב ביותר. יותר מכך, אף שחקן קומיקאי לא היה מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר. גם שנת 2000 אינה יוצאת מהכלל: ג'ים קארי, שקצר מחמאות רבות על תפקידו כאנדי קאופמן ב"אדם על הירח", לא יהיה מועמד השנה.
בכלל, הוליווד נזכרת לתת אוסקר לקומיקאים רק כשהם בקושי הולכים - כפרס על מפעל חיים. בין הקומיקאים הגדולים שזכו בפסלון הנחשק רק כהוקרה על מפעל חייהם נמנים צ'רלי צ'פלין, באסטר קיטון, מיי וסט, האחים מרקס ועוד.
לא רק קומיקאים, גם קומדיות לא ממש מצליחות בטקס האהבה העצמית של הוליווד. "שיר אשיר בגשם", להיט היסטרי בזמנו וקלאסיקה של כל הזמנים, לא היה אפילו מועמד. גם "לקום אתמול בבוקר" בכיכובו של מוריי, שנחשב לא רק לסרט מצליח אלא גם לאינטליגנטי, לא זכה אפילו למועמדות.
אחת התשובות לכך יכולה להיות טמונה באופי של טקס האוסקר. פעם בשנה רוצה הוליווד להציג את הצד הרציני, שלא לומר המצטדק שלה. אחר כך היא תשוב לסמם את ההמונים.