יליד גרודנו. קיבל חינוך תורני ולמד בישיבה. שימש ברבנות בערים שונות ברוסיה. ב-1873 מונה כרבה הראשי של בריסק דליטא. ב-1877 עלה לארץ-ישראל. שימש כמורה בישיבת אוהל משה והפך עד מהרה לאחד האישים הבולטים בקרב ראשי היישוב הישן בירושלים. נחשב לגדול בתורה ובמהלך השנים חיבר ספרי הלכה ופסיקותיו היו מקובלות מאוד על אנשי היישוב הישן בירושלים. נאבק ביישוב החדש ועמד בראש מרבית הפולמוסים שהיו בתקופתו כנגד אנשי היישוב החדש, ובהם בפרשת הקמת בתי ספר בירושלים שלא מהמגזר החרדי; פולמוס השמיטה ב=1889; הפולמוס סביב אליעזר בן יהודה ומאסרו ב-1894 ופולמוסים אחרים.