מאז הפסדו של אהוד ברק בבחירות, גזר על עצמו ויצמן שירי, מנאמניו המובהקים של ראש הממשלה לעשבר, שתיקה. אבל לשירי נמאס לשתוק וכולם מסביב חוטפים אש: פרס, בן אליעזר וגם התקשורת.
לשירי כואב על מפלגת העבודה, כואב על הממשלה הנוכחית, אבל בעיקר כואב לו על אהוד: "לא מקובלת עלי ההתנהגות של מי שקוראים לעצמם 'בכירי מפלגת העבודה', שמיד לאחר ההפסד הצורב דאגו קודם לסלק את אהוד מהבמה הפוליטית ממניעים אישיים. אני שאלתי את עצמי אם בכלל למפלגת העבודה, עם אנשים כאלה, יש זכות קיום. אני לא שחקן תיאטרון ובתקופה הזו הייתי צריך שקט, להתכנס בתוך עצמי. עד היום אני לא רואה איך בעתיד אני אהיה מסוגל להיות שותף איתם באותה דרך".
עיקר זעמו של שירי מופנה כלפי שניים: שר הביטחון, בנימין בן אליעזר, ושר החוץ, שמעון פרס. על בן אליעזר הוא כועס כיוון שלא תמך בשירי בהתמודדות על תפקידי השרים בבחירות הפנימיות במפלגה. "הדבר היחידי שעומד לנגד עיניו של פואד זה פואד", אומר שירי. "17 שנה הלכתי איתו, אבל כשהייתי צריך אותו הוא לא התבלבל ועשה את כל הדילים האפשריים להבטיח את בחירתו לשר ביטחון מבלי לחשוב שיש מחר".
גם בשאלת הנאמנות המפורסמת של בן אליעזר לברק יש לשירי דיאגנוזה משלו: "מי שאומר שהוא היה עד הרגע האחרון עם אהוד טועה. הוא היה בסוד עם אנשים שהפעילו לחץ על שרון ליצור אווירה שהוא יכול להסתדר בלי ברק. מאותו רגע שאריק שידר שהוא לא יתעקש על ברק אהוד הבין וזז הצידה".
"אילנה דיין הוציאה את כל הארס"
אבל מי שבאמת מרגיז את שירי הוא שר החוץ. "פרס התמודד חמש פעמים והפסיד חמש פעמים. בבחירות האלו הוא עשה הכל כדי שאהוד יזוז, עוד לפני שהבוחר אמר את דברו, והכל כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלו. זה שפרס לחץ על מרצ לא נובע מנאמנות, אלא אך ורק ממניעים אישיים ובעיקר אינטרסים".
"נבחרי ציבור צריכים להיות בני אדם, ואצל חלק גדול מחברי הכנסת, השררה מוציאה אותם מדעתם. הם לא בוחלים בשום אמצעי כדי להגיע למטרה. בגלל אגו אנשים עבדו נגד המפלגה שלהם. בכל מפלגה אחרת, איש כמו פרס היה מסולק בעקבות מה שעשה. רק מפלגה שמתאבדת לדעת נותנת לו תפקיד בכיר. מפלגה כזו אומרת במילים פשוטות שהיא לא אלטרנטיבה ולא תקווה. אני רואה כיצד מגינים חלק מחברי המפלגה על שרון, ואני לא זוכר כזו הגנה על ברק. יצרו כלפיו דה לגיטימציה".
גם התקשורת זוכה לחצי ביקורת: "הבעיה של אהוד היתה שהוא לא היה מספיק נחמד. עיתונאים הכפישו אותו מטעמים אישיים כי הוא לא התייחס אליהם. עיתונאית בכירה כמו אילנה דיין הוציאה את כל הארס מגרונה קבל עם ועולם. עיתונאים שמזוהים עם השמאל, במקום לעזור לאהוד יצרו תחושה שהוא ראש ממשלה כושל שלא עשה כלום. הרגשתי את זה כשרציתי להגיב, להעיר, לתקן בגלל שזוהיתי כמקורב של אהוד לא זכיתי לשיתוף פעולה זאת לא עיתונות אובייקטיבית".
"קרוב לוודאי שלא אמשיך בפוליטיקה"
במצב הנוכחי, ואולי בלית ברירה, החליט שירי לתמוך במועמדותו של יו"ר הכנסת, אברהם בורג, לראשות התנועה. זאת למרות שגם בורג לא היה מתומכיו הנלהבים של ברק. "לפעמים במערכת הפוליטית אתה לא פועל מתוך מניעים הגיוניים, אלא בעיקר מתחושה פנימית. נכון לעכשיו, בגלל שבורג מועמד מול פואד אני חושב שהוא יותר מתאים. גם אהוד לא נקי מול בורג. הוא פעל ממניעם אמוציונאליים. אם ברק העדיף את פואד ובייגה על פניו באופן טבעי זה יוצר אמוציות שקשה לשלוט עליהן".
תכניותיו לעתיד עשויות להפתיע, לאור התדמית הקולנית שיצר לעצמו: "קרוב לוודאי שלא אמשיך בפוליטיקה. עשיתי כמה דברים היסטוריים מבחינת הנגב. לא התחייבתי שמכאן אני יוצא לפנסיה. יש לי תוכניות ואם האווירה תימשך ככה ההחלטה תהיה יותר קלה".