מונולוג

רציתי לשאול את מי שלא ממליץ על העתודה בדיעבד, איך זה יכול להיות שמבין כל אלה שפגשתי עד שהתוודעתי לאתר עתודה או לחלופין אליכם, אף אחד לא אמר לי שעשיתי טעות.
|סגור|
|כתום| אנשי מקצוע באלקטרוניקה, המקצוע אותו אני לומד, המליצו בחום על העתודה, ואמרו לי: עשית מעשה חכם.

עתודאים בשירות ואחרי שירות, לא השמיעו לי אף אחת מהטענות ששמעתי כאן, ולהפך, הסבירו לי למה כן כדאי לי ללכת ולמה רק אני יכול להרוויח, בעוד שלא ברור אם הצבא, שבסך הכל זקוק לי הרבה יותר ממה שאני זקוק לו, ירוויח יותר ממהנדס חסר נסיון, שלו זו ההשתפשפות הראשונה במקצוע, וכמו כן הצבא יכול לשתף פעולה עם גורמים אזרחיים, או אפילו עם מה שנקרא, אזרחים עובדי צה"ל, שעדיפים על עתודאים שהם פישרים קטנים ושאפתנים.

והרי זה ברור כי עתודאי אפשר לנצל, אבל בכל זאת, אם הצבא כל כך זקוק לעתודאים, למה לו להתעמר בהם? לנצל אותם, או לגרום להם להבריח מוחות, או למוחות שלהם לברוח?

כלומר: עכשיו, אני מכיר מציאות שונה לגמרי, מהמציאות שהסבירו לי אנשים שאין להם אינטרס לשקר, אנשים עם קשר משפחתי פחות או יותר, או חברים, שברור לי שאין להם כל כוונה לגרום לי לנזק לטווח ארוך, כמו שמציגים את זה אנשים כמוכם.

|סגור|
|כחול| ובנושא אחר לגמרי, אנשים כמוני, ויש כאלה, אוהבים להרגיש שדופקים אותם כל הזמן. אני מאמין שגם אם לא הייתם מספרים על המציאות המרה הזאת לא הייתי מרגיש בנוח, אבל מצד שני אם הייתי הולך למסלול אחר, לא הייתי מרגיש דפוק?

הרי מנסיון, לכל אורך הדרך, החל מבית הספר, דרך התיכון, אפילו במשך ההיכרות שלי עם הצבא, אני מרגיש דפוק, מקופח, מה לא? אז מה זה עוזר לי מה שאתם אומרים לי? לתת לי הצדקה ללמה אני נדפק?

ואם אחליט לעזוב את העתודה, על פי מי זה יהיה? על פי שניים-שלושה, חמישה, אתם יודעים מה? 53 איש, שלא פגשתי בחיים, שטוענים שזה לא זה? איפה הייתם לפני? למה לא שמעתי לפני שנכנסתי לבוץ עליכם? האם יכול להיות שפגשתי באנשים הלא נכונים?
|סגור|
|כתום| תראו, אני לא בתחילת דרכי. אני הולך לסיים בקרוב את הסמסטר החמישי שלי, מה שאומר, שבקרוב או אפילו מאוחר מדי, לא אוכל לעזוב את המסלול הזה, הצבא הרי מגייס אנשים להם 70 אחוז מהדרוש לתואר, ואם אני עוזב, אז ישבצו אותי במקום עוד פחות טוב? אז מה עדיף?

וחוץ מזה, לחיות על חשבון ההורים? הרי ממה שאני רואה, זה מאוד מקובל שהיום כל סטודנט חי על חשבון ההורים, הרי על מה הסטודנטים זועמים בכלל? על זה שעד סוף התואר, בגיל 27, הם עדיין חיים על חשבון ההורים.

אם בן אדם רוצה לחיות על חשבון עצמו, הוא חייב לעבוד כשנה לפני תחילת הלימודים, ובמשך הלימודים להשיג עבודה שמכניסה לו קצת יותר מ20 אלף ש"ח לשנה, וזה רק הוצאות יבשות, לא כולל 50 שקל לפיצה.

כלומר ב-4 שנים צריך 100,000 ש"ח, בשנה 25,000, שמתוכם 10,000 ש"ח שכר לימוד, 2500 ש"ח על כלי כתיבה ושאר הוצאות לימודים (עבודות, ספרים וכו'), ומה שמשלים ל20,000 זה שכר דירה, תחבורה, כלכלה.

נשאר 5000 ש"ח, לחלק ל-12 חודשים, זה יוצא בערך 400 ש"ח, לביזבוזים, שכוללים קשרים רומנטיים, מסיבות, פיצות, סרטים, ואני לא מאמין שאיש מבזבז פחות מ-400 ש"ח בחודש על תחביבים והנאות פנאי = לז'ר טיים.

|סגור|
|כחול| כלומר, אין מנוס מלחיות על חשבון ההורים, ומה עוד, שלעתודאי אין מי יודע מה הוצאות, עם 600 ש"ח בחודש בהחלט, ניתן להתקיים, עם עוד 500 ש"ח מההורים, נעגל למעלה, 1200 ש"ח, לחודש, זה בערך מה שסטודנט יכול לחסוך בחודש, מה שנקרא הכנסות פחות הוצאות, ואפילו יותר. עם זה הוא יכול לקנות כמה דיסקים שרוצה, כמה גיטרות שהוא רוצה, מסיבות, יציאות, דייטים ועוד הרבה שטויות. או הכי נכון זה, שרק מי שנולד עם כפית זהב בפה, שנוסע כל חודשיים לאנטליה, אז לא יהיו לו 3000 דולר, כולל בזבוזים וקזינו, וכאילו שלצבא יש מספיק זמן בשביל לתת לפקודיו.

ואפילו לעתודאי נשוי יש תנאי מחיה. יש סטודנטים נשואים, יש מקרים שכאשר הבעל עסוק יותר מדי, אז האישה מביאה לבית קצת הכנסה, זה מה שקורה גם בכוללים של החרדים (אם חשבתם על זה לפני), שם הבעל מרוויח הרבה פחות מ600 ש"ח, ולא מקבל מהצבא סיוע כלכלי ושכר דירה. מה עוד, שרוב העתודאים שדיברתי איתם היו כאלה, הרי עד מתי איש נשאר רווק, עד גיל 30? יש כאלה שגם בגיל 25 מתחתנים, והרבה.

|סגור|
|כתום| הצבא לא כל כך גרוע כמו שמתארים אותו. אמנם גם אני יודע שהצבא זה קקי, אבל אני מאמין באמונה שלמה שהצבא לא רוצה ברעת חייליו, ועל כן יש מה שנקרא תנאי-שירות, הצבא יודע לנצל את עתודאיו טוב מאוד, אבל עד לגבול מסוים, גם לאמא של הרמטכ"ל היה בן חייל, שהיה נשוי בתקופת קבע, את זה אסור לשכוח.

|סגור| |כחול|

אז זהו, בתור אחד שגורלו נחרץ עקב פשיעה של אנשים שלא סיפרו לו את האמת, נשאר לי רק לקוות לטוב ולהמשיך לדפוק את הראש ואת החיים עם מוזיקה אלקטרונית.

או שאתם יודעים מה? גם עם כל זה, הרי בכל מקרה ידפקו אותי חזק, אז כבר עדיף לי להמשיך, להתאבד בצבא ולירות את עצמי מקנה של טנק, הרי ליותר טוב מזה אין לי מה לצפות...

או שפשוט תתמתנו עם נבואות הזעם האפוקליפטיות שלכם לגבי וכלפי עתודאים תמימים שקיבלו חוות דעת מוטעה.

או שהיא בכלל לא מוטעה...

בכל מקרה, תודה על הסבלנות שהבעתם בשביל לקרוא את כל זה.
|סגור|
^^ זה פשוט מציק לי, מה אפשר לעשות? %%

חזרהל