זכרונות

אורי התלבש ברישול, צחצח שיניים ושטף את פניו, לקח את רצועת העור ולקח את הכלב לפארק המקומי, שם שיחרר אותו ונתן לו לשחק לבדו קצת.

אורי התיישב על הספסל, מסתכל לא מסתכל על הכלב ועל האנשים שהסתובבו בפארק
היה זה יום אביבי חמים, אמהות ומטפלות הסתובבו בפארק עם הילדים, פה ושם הסתובבו ילדים שברחו מבית הספר

אורי נזכר בפעם הראשונה שהוא היה בפארק הזה, הוא ואתי היו נשואים כמעט שנתיים, רוני בדיוק נולד, והם עברו לדירה החדשה שלהם, הדירה הראשונה שהיא ממש שלהם. הוא זכר איך יום אחרי שהם עברו, הם הסתובבו פה עם רוני, שהיה עדיין בעגלה, ואיך אחרי חודשיים שהוא ואתי לא קיימו יחסים בגלל הלידה, הם לא יכלו להתאפק והלכו אל בן השיחים.

אורי התרומם מהספסל והלך לכיוון השיחים שזכר אותם כמו באותו יום מאושר, הוא נזכר איך השאירו את רוני בעגלה לידם, איך פרסו את שמיכת הצמר שהביאו כדי לחמם את רוני במקרה שיהיה קר. איך התפשטו בלהט חרמנותם, איך לא היה אכפת להם אם מישהו יראה. זכר איך אתי ירדה על בירכיה ומצצה אותו לתוכה, איך בלעה את כולו ואת כל זרעו, זכר כמה אהב כשהיא הייתה יורדת לו. זכר איך לאחר מכן נשכבו שניהם על השמיכה, איך חדר לתוכה, זכר כמה התגעגע לחור שלה, כמה רצה באותו הרגע לגרום לאהובתו את ההנאה שכל כל הגיעה לה אחרי 9 חודשי ההריון ולאחר הלידה. נזכר איך אתי צרחה מתענוג, עד שחששו שמישהו ישמע

אורי חזר לספסל, ראה את כלבו משחק בתופסת עם כלב אחר, והחליט להישאר עוד קצת בפארק
אורי ראה זוג צעיר מתהלך בפארק עם ילדם שנראה כבן 7 ונזכר בימים בהם הוא ואתי היו לוקחים את רוני לטיולים כאלו, איך היו מאושרים, כשרוני היה בן 7 בערך הם קנו את הכלב, רוני רצה. רוני הבטיח שהוא יטפל בכלב, "אז מה אם הוא הבטיח, מי מטפל בכלב עכשיו" חשב אורי לעצמו

מרחוק ראה אורי את עמליה השכנה מסתובבת בפארק עם הכלב שלה, אורי לא ממש רצה לדבר עם עמליה, קרא לכלב וחזרו הביתה

את עמליה הם הכירו כשבוע אחרי שעברו לביתם החדש, עמליה הייתה השכנה מלמעלה, הייתה מבוגרת מאורי ואתי בחמש שנים לערך. עמליה הייתה אישה מדהימה ביופייה, גבוהה חטובה ותמיד מטופחת. היא הייתה נשואה ליוסי, שוטר במרחב האזורי שבו הם גרו.

עמליה תמיד הייתה נחמדה אליהם, ועם הזמן היא אתי נהפכו לחברות טובות, והיא הייתה כבת בית אצל אורי ואתי.

אורי נזכר באותו היום שלקח חופש מהעבודה כדי לעשות מספר סידורים, הוא סיים את הסידורים מוקדם מהצפוי, חזר הביתה עוד לפני 12 בצוהריים, איך פגש את עמליה במדרגות ואיך היא הציעה לו שהיא תבוא לבשל לשניהם משהו.

אורי נזכר בארוחת הצוהריים, היא הייתה דיי פשוטה, שניצל וסלט ירקות, אורי נזכר גם במה שקרה אחרי הארוחה, איך הוא ועמליה ישבו בסלון, דיברו על הכל, על רוני, על הכלב החדש שאורי ואתי קנו, על יוסי. אורי לא זכר מתי בדיוק השיחה קיבלה תפנית, אבל הוא זכר טוב מאד איך פתאום הרגיש את ידיה של עמליה על רגלו, איך נמשך אליה באותו הרגע, איך נצמדו בנשיקה לוהטת

אורי נזכר איך לקח את עמליה למיטתו, איך התפשטו במהירות לא מותירים ספק בליבם מה שניהם רוצים, הוא זכר את טעמה המתוק, את נקטר אהבתה שנזל מבין רגליה, את שפתיה החושניות עוטפות את איברו, יונקות אותו לתוכה, הוא זכר את שדיה הגדולים, הרבה יותר גדולים משל אתי אישתו, ואיך זה חירמן אותו, הוא גם נזכר איך כשהוא היה בתוך עמליה, מזיין אותה במרץ שומע אותה גונחת, איך פתאום שמע את דלת החדר נפתחת, ואת מבטה ההמום של אתי אשתו

הוא נזכר איך אתי חטפה מספר בגדים מהארון, בגדים שלה ושל רוני, איך זרקה לו את המשפט "אני עכשיו לוקחת את רוני מהבית ספר, ואל תחפש אותנו, אני אשלח מישהו שייקח את שאר הדברים ואת הכלב"

הוא נזכר איך טרקה את הדלת ויצאה.

אורי נכנס לביתו, מכניס את הכלב פנימה, כשלפתע נשמע צלצול הטלפון, אורי קפץ בבהלה, נזכר באותו טלפון ארור באותו יום ארור שבו אתי תפסה אותו עם עמליה

הוא נזכר איך ישב בבית, איך רצה לדבר עם אתי, לנסות להסדיר את הדברים, הוא נזכר איך רצו המחשבות בראשו, כשהטלפון צלצל. אורי נזכר איך היה בטוח שזאת אתי שרוצה לעדכן אותה. אורי נזכר שזה היה יוסי, ואיך הוא נבהל כי חשב שיוסי גם גילה, אבל הוא נזכר שיוסי דיבר אליו ברוך.

הוא נזכר המילים האיומות שיוסי אמר לו, "אתי עשתה תאונה על הכביש המהיר, היא ורוני מאושפזים במצב קשה בתל השומר"

הוא נזכר איך הגיע לתל השומר מאוחר מידי, איך שניהם כבר לא היו בן החיים.

אורי לא ענה לטלפון, הוא התיישב על הספה בסלון, כל מה שנשאר לו הם הזיכרונות, הזיכרונות והכלב שהם קנו לרוני כשהוא היה בן 7.