וואלה - אתר החדשות המוביל בישראל, עדכונים מסביב לשעון

למקרה שלא שמתם לב - המלחמה נגמרה

סיומה של המלחמה הקרה נטל את העוקץ מהלימודים האסטרטגיים באוניברסיטאות, ובשנים שעברו מאז הידרדר מעמדו של תחום המחקר הזה לשפל נוסף. התקציבים הצטמקו, חוקרים לא מוצאים עבודה. אפילו שינוי השם ל"לימודי מלחמה ושלום" לא עזר.

מערכת וואלה23/07/2001 - 12:34
OG חדשות
OG חדשות צילום: מערכת וואלה, וואלה

עם סיומה של המלחמה הקרה החלו חוקרי ביטחון אמריקאים, שבילו את חייהם הבוגרים בלימוד פרטי הפרטים של מכונות מלחמה כמו מיג ו-MIRV ( טיל בליסטי לטווח ארוך), להתמלא בחרדה. דומה היה שהדברים שעליהם התבססו הקריירות שלהם מתפוררים בדיוק כמו חומת ברלין: ברית המועצות קרסה; נאט"ו, שנותרה ללא אויב, נסחפה לה אנה ואנה בחיפוש אחר שליחות; ולאחר שנים כה רבות של שינוס מותניים לקראת מלחמת העולם השלישית, החלה ארצות הברית

לחשוב על פירות השלום.

בשלב זה נשבר מומחה מוביל ללימודי ביטחון. פרופסור ג'ון מירשיימר מאוניברסיטת שיקגו תקף בחריפות עמית שאמר כי ההגנה של מירשיימר על מדעים צבאיים היא למעשה "כתב הגנה על תחום הנמצא בדעיכה סופנית". עקיצה זו, טען הפרופסור בלהט, הצביעה על דעה משוחדת ולא הוגנת על לימודי מלחמה. "אני חושב שתיאור זה של תת-תחום מדעי הביטחון הוא מופרז ומחפיר", כתב מירשיימר לאותו פרופסור מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו שפטר בזלזול את מפעל חייו. "על מה אתה מבסס את דעתך שתת-תחום זה שרוי בדעיכה סופית? האם ישנו דבר שמעיד על כך שעבודתנו מתמקדת בתחום צר יותר מאשר תת-תחומים אחרים של מדע המדינה?"

חלפו כמעט עשר שנים מאז שמירשיימר כתב את הדברים האלה. לימודי המלחמה אכן ידעו ירידה דרמטית. סטודנטים ליחסים בינלאומיים מפנים בשנים האחרונות עורף לסכנות המלחמה הגרעינית ופונים במקום זאת למורכבויות של הסחר העולמי. אבל מירשיימר וחוקרים נוספים מזהירים שבחברה המעוניינת בפיקוח אזרחי על הצבא שלה, יחס מזלזל ללימודי הביטחון עלול להיות מסוכן. הם טוענים

שתוכניות הלימודים בחוגים ליחסים בינלאומיים באוניברסיטאות נהפכו לשטחיות מדי ושהדגש עבר לסוגיות כלכליות. דבר זה מטשטש לדבריהם את הסכנה הטמונה בהתפרצות אלימה רחבת היקף.

על פי מחקר של קרן סמית ריצ'רדסון - מקור חשוב למימון מחקרים בלימודי ביטחון, ברבע מהמוסדות המובילים בארצות הברית - מספר הקורסים המוצעים בלימודי ביטחון באוניברסיטאות צנח בכ-30% אז שתמה המלחמה הקרה. "נראה שהסיבה לירידה האחרונה היא שפרופסורים יוצאים לגימלאות בלי שיהיה להם מחליף", אמר מרין סטרמקי, מנהל תוכניות בסמית ריצ'רדסון. "נראה גם שהגישות הרווחות היום במדע המדינה ובהיסטוריה הופכות את הקורסים אלה ללא רלוונטיים". כתוצאה מכך, מאות דוקטורנטים, ומי שלומדים לפוסט-דוקטורט, מובטלים, ואקדמאים השואפים לקריירה מתחרים על 30 משרות בלבד בתחום לימודי הביטחון.

מעיין הכספים יבש גם הוא. למרות השיגשוג הכלכלי, מענקי קרנות לתוכניות הלימודים בתחום לימודי הביטחון ירדו בכמעט 7% בהשוואה ל-1990. בשנים אלה מענקי קרנות לכל תחומי המחקר האחרים עלו בפי שניים ויותר. אפילו תוכניות העתודה האקדמית של הצבא האמריקאי סובלות מהתכווצות. מאז 1990 מספר תוכניות ההכשרה האלה בקמפוסים ברחבי המדינה ירד משיא של 413 ל-269, מספר הדומה לזה שהיה לפני מלחמת וייטנאם.

ירידת קרנם של לימודי ביטחון חשפה מתחים בין חוקרים במדע המדינה: בעשור האחרון האיבה חרגה מעבר לדלתות הסגורות של הפקולטות, וגלשה לעמודי כתבי העת הבולטים בענף. תומכים ומבקרים של לימודי הביטחון פירסמו מאמרים לוחמניים תחת כותרות אפוקליפטיות כמו "האם הלימודים האסטרטגיים חייבים לשרוד?"

"רוח רפאים מרחפת מעל הלימודים האסטרטגיים - רוח הרפאים של השלום", כתב ריצ'רד בטס, מנהל המכון ללימודי מלחמה ושלום באוניברסיטת קולומביה. בטס ביקש מעמיתיו לא להיגרר לשאננות והזכיר להם את ההצדקה של תחום עיסוקם - "אופיה הבלתי נמנע, למרבה הצער, של המלחמה במהלך ההיסטוריה". "אם מלחמה אכן תיהפך לדבר שאבד עליו הכלח", כתב בטס, "אזי המאמץ האינטלקטואלי המבוזבז בהמשך לימודה יהיה מחיר קטן. אם לא תיהפך לכזו...

הדורות הבאים אולי ישמחו שדאגנו להשאיר את אבק השריפה האינטלקטואלי שלנו יבש". הדיון על עתיד לימודי הביטחון בעולם האקדמי נפתח בהגדרת התחום הזה. יהיה אשר יהיה המונח שבו משתמשים - "לימודים אסטרטגיים", "לימודים צבאיים" או "לימודי מלחמה ושלום" - חוקרי מדע המדינה, כמו גם מומחים לביטחון

לאומי בממשל, טוענים שהגדרת התחום צריכה להיות רחבה יותר.

מאז סיום המלחמה הקרה קראו מומחים להרחבת התחום אל מעבר לנושאים מסורתיים כמו הרתעה גרעינית ואסטרטגיות צבאיות כוללות - לעתים קרובות לצערם של ותיקי לימודי ביטחון כמו מירשיימר. במקום להגביל את התחום ללימוד של "האיום בכוח צבאי, השימוש בו והשליטה עליו", כפי שהפרופסור ללימודי ביטחון מהרווארד סטיוון וולט מגדיר זאת, הם מאמינים שהנושא חייב לכלול את התפשטותן של מחלות מידבקות, סחר סמים, סיכונים סביבתיים, עוני עולמי וקשרים כלכליים בינלאומיים.

בסוף 1995 ניצת הוויכוח מחדש. דייוויד בולדווין מאוניברסיטת קולומביה, המתמחה בכלכלה פוליטית בינלאומית, כתב שלימודי ביטחון נהפכים במהירות ללא רלוונטיים וכי יש לבטל תחום זה לטובת "תוכנית מדיניות חוץ" נרחבת יותר. מכתבים שתקפו את עמדתו לא איחרו לבוא. "המסר שלהם היה שאסור היה לי לפרסם את המאמר", אמר בולדווין. "הטיעון שלי, שהטיפוסים האלה לא

היו מוכנים לקבל אותו, הוא שאין די בלימוד רק כלי אחד של מדינאות. לפני שמקבלים החלטה אם כוח צבאי הוא הפתרון הנכון, חייבים לדעת דבר מה על סנקציות כלכליות".

תחום לימודי הביטחון נולד עם פרסום ספרו של הגנרל הפרוסי קרל פון קלאוזביץ' "על המלחמה", אך התבסס כתחום אקדמי נפרד בארצות הברית רק לאחר מלחמת העולם השנייה. עד אז מי שהגו את תוכניות המלחמה היו אנשי הצבא. לאחר החורבן וההרס של מלחמת העולם השנייה, ולאחר שהפציע השחר על העידן הגרעיני, נהפכה מדיניות הביטחון ל"חשובה מכדי להשאירה בידי הגנרלים". במהרה צצו תוכניות לימודים ומרכזי לימוד באוניברסיטאות ברחבי המדינה, בהם המרכז ללימודים בינלאומיים בפרינסטון, המכון ללימודי מלחמה ושלום בקולומביה, תוכנית לימודי הביטחון במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס והמרכז לעניינים בינלאומיים בהרווארד.

תחום המחקר החדש ידע פ