
בילדותה היגרה משפחתה של גולדה מאיר מאוקראינה לארה"ב. ב-1921 עלתה לישראל וכיהנה בתפקידים רבים במוסדת היישוב הסתדרות, מועצת הפועלות, הסוכנות היהודית ועוד.
עם הקמת המדינה מונתה לשגרירת ישראל במוסקבה. בתום כהונתה נבחרה לכנסת מטעם מפא"י ומונתה לשרת העבודה ולשרת החוץ.
לאחר פטירתו של ראש הממשלה לוי אשכול בפברואר 1969 מונתה מאיר להחליפו ולעמוד בראש מפלגת העבודה. בבחירות באותה שנה זכתה מפלגת העבודה ומאיר מונתה לראש הממשלה. כהונתה התאפיינה בהישגים מדיניים אך זכת הלביקורת על כשלונה בטיפול בבעיות חברתיות, בעיקר המחאות על קיפוח על רקע עדתי. מאיר תיזכר גם לאור קביעתה הידועה כי "לא קיים עם פלסטיני".
באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום כיפור, עקב מחדלים מודיעיניים ומדיניים חמורים. באפריל 1974, עקב הביקורת הקשה בציבור על התנהלות הממשלה, התפטרה מאיר מתפקידה. היא נפטרה בדצמבר 1978.