^^תיאטרון 4: תוכן העניינים
^^"הצידה"^^
^^תגובות על "תיאטרון לילדים בישראל 2000"^^
על "כוכבים שחורים" ו"צללים חיוורים" חגית רכבי-ניקוליבסקי
מי יוריד את עלה התאנה? דורונה בן-דור
התיאטרון הטוב ו"המסר" ראיון עם ברוריה בקר יהודה חן
^^פלשתינאית סיפור (אהבה) אכזבה: קץ הרומן בין ערבים ליהודים על הבמה הישראלית?^^
כך נוצר התיאטרון הפלסטיני בישראל הילה אוריין דין
שיח יוצרים בצל האינתיפאדה: מפגש בין יוצרי תיאטרון יהודים וערבים מנחים: סלמן נאטור וגד קינר
תמונות מתוך "שער השמש" ("באב א-שמס") נג'יב ע'לאל וג'ורג' איברהים
"נחיתת אונס" סלמן נאטור
דמות הערבי בפסטיבל עכו דן אוריין
הפסטיבל שנותן את הרוח רוני ניניו
קונ-ספציה
^^דודי מעיין הופך עוד שולחן חיים נגיד ^^
^^האולם הזה - רפרטואר ישראלי^^
אז מה עושים בזמנים האפלים האלה: מנגרים שולחן או שוברים אותו? רב-שיח מנהלי תיאטרון
מקום אחר
^^"מצדי שלא יקראו לזה פרינג'" סיון כהן ורותי אינגרמן ^^
מה השתנה כשתיאטרון תמונע נכנס לתמונה רועי הורוביץ
"עידן חדש" בתיאטרון השוליים של עיר הנצח דורית ירושלמי
בעיטה של חלשים - ראיון עם שרית גורן גד קינר
העיסוק בטאבו מאוד מעניין אותי - ראיון עם רון ישועה גד קינר
מי את גברת בייקר דרור הררי
^^תיק עבודות: סשה ליסיאנסקי ^^
עולם אחר
"המלט" בתיאטרון ווסטאנו בשוודיה: ניסוי דרמטורגי פרדי רוקם
^^הזיכרון הקצר של התיאטרון הישראלי^^
תפקידים שפתחו תקופה, חלק ג': שנות ה70- דורית ירושלמי
נשארתי הילד של הג'ונגל של המוסדות שיחה עם שלמה בר-שביט גד קינר
הנפשות הפועלות / תוכן העניינים (באנגלית)
^^על:^^
^^"תיאטרון" מס' 4 ^^
בעריכת ד"ר גד קינר וחיים נגיד
^^במרכז גיליון החורף של "תיאטרון", הרבעון לתיאטרון עכשווי, שני נושאים - "פלשתינאית - סיפור אהבה/אכזבה: קץ הרומן בין ערבים ליהודים על הבמה הישראלית?", ו"מקום אחר", דיון מעמיק ומקיף על הרנסאנס של תיאטרון השוליים והבמות האלטרנטיביות בישראל.^^
בצל האינתיפאדה וההתעוררות הלאומית של ערביי ישראל, אותה צפה "תיאטרון" בסדרת כתבות על התיאטרון הפלסטיני בשטחים בגליונות הקודמים, נערך חשבון נפש קשה, נוקב וממצה ברב-שיח בין יוצרי תיאטרון יהודים וערבים בולטים, ששיתפו ומשתפים פעולה ביניהם בהפיכת התיאטרון הישראלי, מאז ראשית שנות השבעים, לבמה המרכזית שהעלתה את הנושא הפלסטיני לסדר היום הציבורי. סאלווה נקארה-חדד, סלמן נאטור, חאלד אבו-עלי, דיראר סולימאן, עודד קוטלר, אילן תורן, פרופ' שמעון לוי, יגאל עזרתי וסמדר יערון מתמודדים עם היבטיה המורכבים והכואבים של השאלה: מהו מקומו של התיאטרון בקידום הדיאלוג בין העמים בעבר, בהווה ובעתיד לאור המציאות החדשה שנוצרה בנושא זה בארץ? והאם המחזה והשחקן הערבי הם עלי תאנה למצפונם של יפי-הנפש היהודים?
הדיון מלווה בניתוח מפרי עטה של הילה אוריין-דין של תהליך היווצרות תיאטרון פלסטיני עצמאי בישראל וזיקותיו לתיאטרון העברי, ובטקסטים של מחזות מפרי עטם של יוצרים פלסטינים, המציגים את ה"נרטיב" האותנטי של ההיסטוריה הפלסטינית שהודחק משך למעלה מחמישים שנה. במקביל בוחנים פרופ' דן אוריין ורוני ניניו את תפקידו של הפסטיבל לתיאטרון אחר, כזירה התיאטרונית העיקרית בה השתקפו בשני העשורים האחרונים דמותו ושאיפותיו האמיתיות של הערבי הישראלי.
בצד העיסוק בנושא זה, עורך הגיליון החדש עימות חזיתי עם מנהלי התיאטראות הבכירים בארץ לגבי הקווים המנחים את המדיניות האמנותית והרפרטואר שלהם, וביחס לאופן טיפולה של הבמה הממסדית בבעיות החברתיות והפוליטיות הבוערות שעל הפרק.
כתבת דיוקן של אחד היוצרים המקוריים והייחודיים ביותר בזירת התיאטרון הישראלי, דודי מעיין, פותחת את חטיבת הכתבות שעניינן פעילות תיאטרון השוליים והתיאטרון האלטרנטיבי. דודי מעיין חושף פרטים לא ידועים ומפתיעים בביוגרפיה שעיצבה את דמותו האמנותית, וחיים נגיד מאיר את האסתטיקה החדשה והמרתקת שמעצב מעיין בפרוייקטים האחרונים שלו: "קוהלת", יצירה שפרקיה האחרונים הוצגו בעיקר בחו"ל, ו"השולחן המשפחתי", אירוע הנערך בקיבוץ כברי, ומתמשך על פני יום שלם בפני ובהשתתפות
חמישה צופים.
"צוותא", "תיאטרון תמונע", קבוצת "המעגל הירושלמית ב"המשתה" ועולמם של שני מחזאים צעירים ו"לא ממוסדים" - יוצרים את פסיפס התופעות התיאטרוניות "האחרות" הנסקרות ומתוארות בגיליון: מה הכוח המניע שמאחורי התעוררות האוונגרד הישראלי ויוצריו? והאם האוונגרד הוא באמת אוונגרד?
האוונגרדיות של שתי הפקות פרינג' זרות הנסקרות בחוברת אינה מוטלת בספק: הצגותיה של בובי בייקר האנגלייה, ההופכות את יסודות חייה וסדר יומה של עקרת בית בורגנית ממוצעת למופעים פמיניסטיים של סאטירה ואירוניה עצמית; ו"המלט", הפקתו של תיאטרון ווסטאנו בשוודיה - מחשובי התיאטראות הנסיוניים הנתמכים בסקנדינביה - שבה עורכים הבמאי לייף סטינרבום והדרמטורג הישראלי-שוודי, פרופ' פרדי רוקם, "ניסוי דרמטורגי" המתבסס על התמיהה: מה עושים פולוניוס וגרטרוד בחדר השינה לפני שהמלט מגיע? ההצגה, המושתתת על מבע משחקי ועיצובי מהפכני ועקרון ההצגה בתוך ההצגה, מציעה קריאה נועזת ומעמיקה של המחזה השייקספירי על סמך ההנחה, העולה מתוך הטקסט, שרוחו על המלט אינה אלא תלבושת תיאטרונית המסווה את שאיפותיו של "הנבל" האמיתי ביצירה, פולוניוס. מאמרו של רוקם הוא הפרק הראשון בסדרה - "יש חיים אחרי ברגמן / התיאטרון השוודי 2000" - העולה בקנה אחד עם מטרת "תיאטרון": לקרוע אשנב לתרבויות מופע בלתי מוכרות אצלנו.
עוד בתיאטרון מס' 4: תיק עבודות מרשים של אלכסנדר (סשה) ליסיאנסקי, התפאורן המבריק של תיאטרון "גשר" וכתבה נוספת בסדרה "הזיכרון הקצר של התיאטרון הישראלי - תפקידים שפתחו תקופה", המתמקדת הפעם בהפקות ובתפקידים הגדולים של שנות השבעים.
תיאטרון
רבעון לתיאטרון עכשווי
מיסודה של עמותת היצירה התיאטרונית בי