גלובליזציה וקפיטליזם: המקרה של ישראל

בהקשר זה, אולי כדאי שנכיר מקרוב את מי שהיה במשך שנים רבות נגיד בנק ישראל, פרופ' יעקב פרנקל, אחד הדוחפים העיקריים ל"שילובה של ישראל בכלכלה העולמית". או במילים פשוטות יותר: הפיכת המשק הישראלי לעוד סניף (קטן, אמנם) של המשק הקפיטליסטי העולמי. אבל פרנקל איננו רק "אידיאולוג" של הגלובליזציה. גם בתפקידו בישראל, ועתה בתפקידו החדש, הוא בין מבצעי הגלובליזציה. מאז פרש מתפקיד הנגיד לפני כחצי שנה, הוא מונה לתפקיד סגן נשיא בכיר בבנק ההשקעות האמריקאי, מריל לינץ' – אחד משלושת הבנקים להשקעות הגדולים בעולם. אגב, הוא הגיע אל בנק ישראל מוושינגטון, שם היה הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומי וראש מחלקת המחקר בקרן - שהיא אחד ממוסדות הפיננסיים המרכזיים בגלובליזציה. פרנקל העניק ריאיון ל"מעריב" באחרונה (11.8.2000) במהלכו הוא סיפר: "כששאלו אותי, מייד עם תחילת העבודה, לכמה עובדים אזדקק ביחידה, עניתי 70 אלף. אנשי מריל לינץ' הסתכלו עלי בפליאה ומייד הסברתי כי בעצם לכל אחד מ70- אלף עובדי מריל לינץ' יהיה חלק בעבודתי, בין אם מדובר בגיוס הון עבור ברזיל, בעיסקת הפרטה באחת ממדינות אירופה או באחת מעיסקות המיזוגים והרכישות".

מהו המשותף בין גיוס הון לברזיל, הפרטת חברות ממשלתיות באירופה או מיזוגן של שתי פירמות גדולות? על איזה יסודות נוכל לנתח את תופעת הגלובליזציה הקפיטליסטית והשלכותיה על ישראל? לדעתי, 4 הן היסודות של הפיתוח הקפיטליסטי בן-זממנו:

• תהליך הריכוזיות של ההון. תהליך שאיננו רק של ריכוזיות בידיים מעטות יותר - יש לו גם סממנים "גיאוגרפיים", הריכוז נעשה ב"מרכז" על חשבון ה"פריפריה" הקפיטליסטית. במילים אחרות קבוצה קטנה של בעלי הון מרכזת בידיה חלק הולך וגדל של העושר ברמה הבינלאומית.

• הנטייה המחזורית להקטנת שיעור הרווח. נטייה המחייבת את המערכת הקפיטליסטית להתקדם בתחומי הטכנולוגיה ויחסי הייצור.

• המגמה ליצירת "מיותרים". מדובר על המספר הולך וגדל של מובטלים, עובדים זמניים ושכבה של בני אדם שאינם עובדים או לומדים. זהו "צבא המילואים" המפורסם שהוא חלק בלתי נפרד מכל חברה קפיטליסטית.

• הנטייה להפיכת כוחות הייצור לעולמיים יותר, לגלובאליים יותר. נטייה זו גורמת לכך שהפערים בין המדינות הקפיטליסטיות ה"מפותחות" לבין המדינות ה"מתפתחות" הולכים וגדלים.

ניתן לטעון כי 4 המגמות שצוינו אינן חדשות, ואינן שייכות דווקא ל"שלב הגלובליזציה". זה נכון, כי מגמות אלה כבר תוארו על ידי מרקס ואנגלס ב"מניפסט הקומוניסטי" ועל ידי מרקס בפרקים של "הקפיטל". מה שחדש הוא, שאנו בעיצומו של תהליך הפיכת הקפיטליזם למשטר כלל-עולמי. כניסת סין עממית לארגון הסחר העולמי (WTO) מסמלת יותר מכל תהליך זה. יצוין שמגמות אלה נכונות בכל העולם, אבל מורגשות יותר ב"פריפריה" הקפיטליסטית. ישראל שייכת לפריפריה זו.

מספר מילים לגבי הנטייה הרביעית: חברות רב-לאומיות תופסות מקום מרכזי יותר בכל הנוגע לייצור וסחר בסחורות ובשירותים. אם כי כאשר מדובר על "חברות רב-לאומיות", הפירמות האמריקאיות הן הן הגדולות. מעיון בנתוני חברת היועצים ג'י.פי מורגן עולה כי בשנת 1999, 33 מתוך 50 החברות הרב-לאומיות היו פירמות אמריקאיות, או כ66- אחוז מכלל החברות הרב-לאומיות. (1)

אם נרחיק לעבר 200 החברות הרב-לאומיות הגדולות, הפירמות האמריקאיות מהוות רק כ37- ממחזור העסקים הכולל - אבל עם כמעט 53 אחוז מהרווחים. החלוקה של אותן החברות היא ברורה למדי: 74 פירמות אמריקאיות, 41 פירמות יפניות, 23 גרמניות, 19 צרפתיות ו13- אנגליות. 200 החברות הגדולות מהוות יותר מ26- אחוז מתוצר המקומי הגולמי הכלל-עולמי. משקלם של אותן 200 חברות דומה למשקלן הכלכלי של 150 מדינות העניות ביותר. אך, פעילותן של אותן 200 חברות גדלה בקצב מהיר יותר מגידול כל המשקים. בין השנים 1992-1995 התוצר הכלל-עולמי גדל מדי שנה ב6.4- אחוז (ב150- המדינות העניות גדל רק ב5.2- אחוז). מחזור העסקים של 200 החברות הגדולות גדל באותה תקופה, מדי שנה, ב10.3- אחוז. בין השנים 1995-1998, תוצר העולמי גדל מדי שנה בכ3.3- אחוז (ב150- המדינות העניות גדל רק ב2.3- אחוז). באותן שנות שפל, מחזור העסקים של החברות הגדולות גדל מדי שנה ב4.4- אחוז. מיותר לציין שאין ברשימת החברות הרב-לאומיות ולו חברה ישראלית אחת. יש בין החברות הרב-לאומיות רבות ה"מושקעות" בישראל, דרך רכישת חברות מקומיות, הקמת שלוחות או מכירת מוצריהן בשוק המקומי.

החברות רב-לאומיות, רובן אמריקאיות, עוברות תהליך של מיזוגים ורכישות שאין לו תקדים בתולדות הקפיטליזם. רק בשנה שעברה חברת הנפט "אקסון" (EXXON) רכשה את "מוביל" (MOBIL) ב86- מיליארד דולר, "טראוולרס גרופ" את "סיטקורפ" בענף הבנקאות ב74- מיליארד דולר, אס.בי.סי בטלקומוניקציה רכשה את "אמריקהטאצ'" ב72- מיליארד דולר. גם בענף הטלפוניה, "בל אטלנטיק" רכשה את GTE ב71- מיליארד דולר ו-AT&T את Media One, ב63- מיליארד דולר. לשם המחשה באותה שנה כל הייצוא הישראלי הסתכם בכ17- מיליארד דולר. עלות חמשת הרכישות-מיזוגים שצוינו: 366 מיליארד דולר. ברמה העולמית המיזוגים בשנתיים האחרונות היו בסך 5.500 מיליארד דולר. בעשור האחרון, הושקעו ברכישות ומיזוגים של חברות רב-לאומיות סכום העולה פעמיים וחצי על התוצר המקומי הגולמי של ארה"ב: 20.000 מיליארד דולר. הרבה כסף. מאז "תחילת המאה", במשך חודש ינואר 2000, ניתן להוסיף עוד שני מיזוגים: "הגדול בהסטוריה" - "טיים-ורנר" ו-AOL (בשווי יותר מ360- מיליארד דולר) והגדול בענף התרופות - "גלאקסו" ו"סמיתקליין" שהיו לחברת התרופות הגדולה בעולם עם שווי שוק של כ195- מיליארד דולר והכנסות ש