בממשלת ישראל הראשונה של דוד בן-גוריון ישבו סביב השולחן 12 שרים בלבד. 74 שנים מאוחר יותר, בשיאה של מלחמת חרבות ברזל, מנתה הממשלה ה-37 לא פחות מ-38 שרים במקביל. הפער הבלתי נתפס הזה הוא רק קצה הקרחון בסיפור של הרשות המבצעת בישראל.
הדרך להשבעת ממשלה בישראל ידעה תנודות קיצוניות. על פי נתוני הכנסת, בעוד שהממוצע ההיסטורי להרכבת ממשלה מיום הבחירות עומד על כ-50 עד 60 ימים, שיא המהירות להקמת ממשלה לאחר בחירות נרשם בשנות ה-90 ועומד על 20 ימים בלבד. השיא הזה נקבע פעמיים: ב-1992, כאשר יצחק רבין הקים את הממשלה ה-25 (11 ימים בלבד מרגע קבלת המנדט הרשמי מהנשיא), וב-1996, כאשר בנימין נתניהו הקים את הממשלה ה-27 בבחירות הישירות הראשונות.
מן העבר השני ניצב המשבר הפוליטי החריף של השנים 2019–2020. לאחר שלוש מערכות בחירות רצופות (לכנסות ה-21, ה-22 וה-23), חלפו לא פחות מ-404 ימים מיום הבחירות באפריל 2019 ועד להשבעת ממשלת האחדות של נתניהו וגנץ במאי 2020.
תנודות חדות ניכרות גם במשך כהונתן של הממשלות:
הממשלה הארוכה ביותר: הממשלה ה-34 בראשות בנימין נתניהו החזיקה מעמד 5 שנים ו-3 ימים (מאי 2015 עד מאי 2020), בין היתר משום שתפקדה כממשלת מעבר ממושכת לאורך סבבי הבחירות. ללא תקופות מעבר חריגות, משך הכהונה הארוך ביותר נרשם בממשלה ה-15 בראשות גולדה מאיר (4 שנים ו-3 חודשים), שכהונתה התארכה בשל דחיית הבחירות בחודשיים בעקבות מלחמת יום הכיפורים.
הממשלות הקצרות ביותר: מבין הממשלות הנבחרות בעשורים האחרונים, ממשלת החילופים של נתניהו וגנץ (הממשלה ה-35) כיהנה כשנה וחודש בלבד (מאי 2020 עד יוני 2021), ואחריה ממשלת ישראל ה-36 של נפתלי בנט ויאיר לפיד ("ממשלת השינוי"), ששרדה שנה, 3 חודשים ו-15 ימים (יוני 2021 עד ספטמבר 2022, אז התפזרה הכנסת וכהונתה נמשכה כממשלת מעבר עד דצמבר). בראשית ימי המדינה כיהנו ממשלות קצרות אף יותר, כמו הממשלה השנייה של בן גוריון ששרדה כ-11 חודשים (1950–1951).
נפילה בהצבעת אי-אמון: מתוך עשרות ממשלות, רק אחת הופלה אי פעם בהצבעת אי-אמון ישירה במליאת הכנסת – ממשלת יצחק שמיר (ה-23) במרץ 1990, בעיצומו של "התרגיל המסריח".
האינפלציה של שולחן הממשלה
אחת המגמות הבולטות בפוליטיקה הישראלית היא התארכות שולחן הממשלה, המונעת משיטת הבחירות היחסית, פיצול המפלגות והצורך לרצות שותפות קואליציוניות. בממשלת ישראל הראשונה של דוד בן גוריון (1949) ובממשלה השישית של משה שרת (1955) ישבו 12 שרים בלבד. לעומת זאת, בעשור האחרון נשברו כל השיאים: הממשלה ה-35 הושבעה במאי 2020 עם 34 שרים, ואילו הממשלה הנוכחית (ה-37, שהושבעה בדצמבר 2022 עם 31 שרים) הגיעה בשיאה, לאחר הצטרפות "המחנה הממלכתי" במלחמת חרבות ברזל, ל-38 שרים מכהנים במקביל (לצד 5 סגני שרים).
גם במבנה הקואליציות נרשמו פערים קיצוניים:
הקואליציות מרובות הסיעות: הממשלה ה-21 (ממשלת האחדות של פרס ושמיר ב-1984) והממשלה ה-36 (בנט-לפיד ב-2021) מנו כל אחת 8 סיעות נפרדות ביום השבעתן.
הקואליציות הצרות ביותר: הממשלה ה-25 בראשות רבין (1992) והממשלות ה-16 (גולדה מאיר) וה-17 (יצחק רבין) ב-1974 הושבעו על בסיס 3 סיעות בלבד. בשלהי כהונתו של אהוד ברק בשנת 2000, לאחר פרישת שותפותיו, נותרה הקואליציה נשענת על סיעה אחת בלבד ("ישראל אחת").
שרים בלי תיק, תפקידים עם ביקורת
כדי לתחזק קואליציות שבריריות הומצא כבר בראשית ימי המדינה המוסד של "שר בלי תיק" – תפקיד שמעורר דרך קבע ביקורת ציבורית על בזבוז כספי ציבור. הממשלה שבה כיהן המספר הרב ביותר של שרים בלי תיק בו-זמנית הייתה ממשלת ישראל ה-29 (ממשלת האחדות של אריאל שרון, 2001), שבה כיהנו בשיאה 6 שרים בלי תיק במקביל מתוך 26 שרים בסך הכל (ולצדם שר לענייני ירושלים).
אל השיא הזה השתוותה ממשלת ישראל ה-37 לאחר הקמת ממשלת החירום במלחמת חרבות ברזל (אוקטובר 2023), אז ישבו סביב השולחן 6 שרים בלי תיק במקביל. מוקדם יותר בהיסטוריה, בממשלת ישראל ה-15 בראשות גולדה מאיר (דצמבר 1969), הושבעו 5 שרים בלי תיק במקביל (מנחם בגין, אריה דולצ'ין, ישראל גלילי, ישראל ברזילי וויקטור שם-טוב), ומספר דומה כיהן גם בממשלות האחדות של שנות ה-80.
בשנת 2014 אישרה הכנסת תיקון לחוק יסוד: הממשלה ("חוק המשילות") שאסר על מינוי שרים בלי תיק – ולכן בממשלה ה-34 (2015) לא כיהן אף שר בלי תיק, ובמקום זאת פוצלו והומצאו משרדים ייעודיים קטנים. בשנת 2020 בוטל האיסור בחוק כדי לאפשר את הקמת ממשלת האחדות, ומאז חזרו השרים בלי תיק לשולחן הממשלה.
שיאני הגיל, המגדר והתיקים
בבחינת ההרכב האנושי של חברי הממשלה לאורך השנים, נרשמו כמה נתונים בולטים:
ייצוג נשי: ב-50 השנים הראשונות של המדינה (1948–1998) כיהנו 6 נשים בלבד כשרות, ועד שנת 2020 מעולם לא כיהנו יותר מ-4 שרות בו-זמנית בממשלה. בממשלה ה-35 המספר זינק ל-8, ובממשלה ה-36 (בנט-לפיד) נקבע השיא ההיסטורי: 9 שרות בו-זמנית, שהיוו שליש מחברי הממשלה. בסך הכל כיהנו מקום המדינה 32 נשים בלבד כשרות.
ראשי הממשלה המבוגרים והצעירים ביותר: אריאל שרון היה ראש הממשלה המבוגר ביותר – בעת האירוע המוחי שסיים את תפקודו בינואר 2006 היה בן 77 שנים, 10 חודשים ו-9 ימים (ועד סיום כהונתו הרשמית באפריל 2006 הגיע לגיל 78 שנים, חודש ו-19 ימים). בנימין נתניהו (יליד אוקטובר 1949), המכהן כראש ממשלה בגיל 77, חלף על פני גילם של יצחק שמיר (סיים כהונה בגיל 76 ו-8 חודשים), דוד בן-גוריון (76 ו-8 חודשים) וגולדה מאיר (76 וחודש), והתמקם מיד אחרי שרון. מן העבר השני, נתניהו הוא גם ראש הממשלה הצעיר ביותר שנכנס לתפקידו לראשונה, כשהיה בן 46 בלבד ביוני 1996.
שיאני הגיל בקרב השרים: אריה דרעי מונה לתפקיד שר הפנים בממשלת ישראל ה-23 (בראשות שמיר) בדצמבר 1988, כשהוא בן 29 ו-10 חודשים בלבד ומבלי שהיה חבר כנסת. יצחק וסרלאוף, שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי בממשלה הנוכחית, מונה לתפקיד בגיל 30 ו-4 חודשים. שמעון פרס כיהן כשר המבוגר ביותר, עד גיל 83 ו-10 חודשים.
אספני התיקים והמשרדים קצרי המועד: שמעון פרס כיהן ב-12 משרדי ממשלה שונים לאורך הקריירה שלו (בהם ביטחון, חוץ, אוצר, תחבורה ותקשורת), ואילו בנימין נתניהו החזיק ב-5 תיקים בו-זמנית במהלך כהונת הממשלה ה-34. מנגד, משרדים שהוקמו לצרכים קואליציוניים נסגרו לעיתים תוך חודשים ספורים: המשרד לקידום מעמד האישה בראשות מאי גולן התקיים כ-8 חודשים בלבד (מאי 2023 עד ינואר 2024), ומשרד ההסברה בגלגולו מ-2023 בראשות גלית דיסטל-אטבריאן פעל כ-9 חודשים עד לסגירתו בפרוץ המלחמה.
משפחה שכזאת: השושלות של הפוליטיקה הישראלית
שולחן הממשלה וכורסאות מליאת הכנסת ידעו לאורך השנים גם מסורות ושושלות משפחתיות. סקירה של נבחרי הציבור מאז 1949 מעלה כי למעלה מ-20 משפחות בנו שושלת רשמית שבה גם ההורה וגם הילד כיהנו כחברי כנסת מן המניין – ורבים מהם אף ישבו סביב שולחן הממשלה.
הקבוצה הבולטת ביותר היא של אבות ובנים, ובהם מנחם ובנימין זאב בגין, אריאל ועמרי שרון, יוסף ואברהם בורג, חיים ויצחק הרצוג, מנחם ומאיר פרוש, מרדכי ואהוד אולמרט, וחיים ועוזי לנדאו (שבמקרה שלהם, כמו אצל משפחות בורג והרצוג, גם האב וגם הבן כיהנו כשרים בממשלה).
אחריה ניצבת קבוצת האבות והבנות, הכוללת כמה מהדמויות הבולטות בפוליטיקה הישראלית – בהן יעל דיין (בתו של משה דיין), דליה רבין (בתו של יצחק רבין), ציפי לבני (בתו של איתן לבני) ואורלי לוי-אבקסיס (בתו של דוד לוי, שגם אחיה ז'קי כיהן כח"כ). בגזרת האמהות נרשם מקרה יחיד של אם ובן שאף כיהנו יחד בכנסת ה-12: גאולה כהן ובנה צחי הנגבי. עדיין לא נרשם תקדים של אם ובת שהיו חברות כנסת.
עד השבוע הייתה רק משפחה אחת שהכניסה שלושה דורות של בני משפחה לכנסת ישראל – משפחת דיין: השושלת החלה בשמואל דיין (ממקימי נהלל וח"כ בכנסות 1–3), המשיכה ברמטכ"ל ובשר הביטחון המיתולוגי משה דיין (כנסות 4–10), והגיעה עד לבתו יעל דיין (כנסות 13–15). השבוע הצטרפה אליה משפחת מרידור: השושלת החלה באליהו מרידור (כנסות 4–6), נמשכה בבנו, שר המשפטים לשעבר דן מרידור (כנסות 11–15 ו-18), והשלימה השבוע דור שלישי עם הצטרפותו של הנכד שאול מרידור לשולחן הכנסת.
השושלות של הכנסת
אבות ובנים
שמואל דיין (כנסות 1–3) ובנו משה דיין (כנסות 4–10)
מנחם בגין (כנסות 1–10) ובנו בנימין זאב (בני) בגין (כנסות 12–14, 18–20)
יוסף בורג (כנסות 1–11) ובנו אברהם בורג (כנסות 12–16)
מרדכי אולמרט (כנסות 3–4) ובנו אהוד אולמרט (כנסות 8–16, 17)
חיים לנדאו (כנסות 1–8) ובנו עוזי לנדאו (כנסות 11–19)
אליהו מרידור (כנסות 4–6) ובנו דן מרידור (כנסות 11–15, 18) – חלק משושלת 3 דורות, יחד עם הנכד שאול מרידור (כנסת 26)
משה ברעם (כנסות 4–8) ובנו עוזי ברעם (כנסות 9–15)
מנחם פרוש (כנסות 4–13) ובנו מאיר פרוש (כנסות 14–26)
יעקב מזרחי (כנסת 7) ובנו אליעזר מזרחי (כנסת 12)
דוד לוי (כנסות 7–16) ובנו ז'קי לוי (כנסת 20)
אריאל שרון (כנסות 8–16) ובנו עמרי שרון (כנסת 16)
חיים הרצוג (כנסת 10) ובנו יצחק הרצוג (כנסות 16–20)
דוד אזולאי (כנסות 14–20) ובנו ינון אזולאי (כנסות 20–26)
יחיאל חזן (כנסת 16) ובנו אורן חזן (כנסת 20)
אבות ובנות
משה דיין (כנסות 4–10) ובתו יעל דיין (כנסות 13–15)
דוד לוי (כנסות 7–16) ובתו אורלי לוי-אבקסיס (כנסות 18–24)
איתן לבני (כנסות 8–10) ובתו ציפי לבני (כנסות 15–20)
יצחק רבין (כנסות 8–13) ובתו דליה רבין (כנסת 15)
אמהות ובנים
גאולה כהן (כנסות 8–12) ובנה צחי הנגבי (כנסות 12–24)
מאין באו ראשי הממשלה – ומה עשו לפני הפוליטיקה?
ניתוח הרקע של 14 ראשי הממשלה של ישראל מראה חלוקה מדויקת: מחציתם (7) נולדו בארץ ישראל או במדינת ישראל (רבין, נתניהו, ברק, שרון, אולמרט, בנט ולפיד), ו-7 נולדו במזרח אירופה – 3 באוקראינה (שרת, אשכול ומאיר), 3 בבלארוס (בגין, שמיר ופרס) ו-1 בפולין (בן-גוריון).
גם הרקע המקצועי שלהם משקף את התמורות שעברה החברה הישראלית:
ראשי המדינה שבדרך וחקלאים: דור המייסדים צמח מתוך ההתיישבות והמוסדות הלאומיים – דוד בן-גוריון ולוי אשכול עבדו בצעירותם כפועלים חקלאיים, גולדה מאיר הייתה מורה ופועלת בקיבוץ מרחביה, ומשה שרת היה דיפלומט ועיתונאי.
הגנרלים ואנשי הביטחון: שלושה ראשי ממשלה הגיעו מצמרת הפיקוד של צה"ל – הרמטכ"לים לשעבר יצחק רבין ואהוד ברק, והאלוף אריאל שרון (לצד יצחק שמיר, ששירת כעשור בתפקידים בכירים במוסד).
משפטנים: דוד בן-גוריון, מנחם בגין, יצחק שמיר ואהוד אולמרט למדו משפטים, כאשר אולמרט אף עבד כעורך דין פעיל.
אנשי עסקים, יועצים ותקשורת: בעשורים האחרונים השתנה הפרופיל המקצועי לחלוטין – בנימין נתניהו עבד כיועץ אסטרטגי ואיש שיווק בתעשיית הרהיטים, נפתלי בנט היה יזם הייטק שמכר חברות בעשרות מיליוני דולרים, ויאיר לפיד הגיע ללשכת ראש הממשלה לאחר קריירה ענפה כעיתונאי, סופר ומגיש טלוויזיה.