הוא הדין לגבי "דה ווייס", שאחרי עונה עגומה וחפוזה משהו, מצאה די אנרגיות כדי להפיק משדר סיום סביר, לפרקים אפילו נחמד, שלא כיסה על עונה לא מספיק טובה (ושלוש המילים האחרונות נבחרו בקפידה, רק כדי לא להעליב עוד יותר).

היוו שנים שבהן האוהל בטירונות, זה שבו ישנו שק"ש ליד שק"ש מי שגדלו בטבריה, רמת השרון, קריית שמונה ועומר, בני ערים ופרבריהן, דתיים-לאומיים לצד קיבוצניקים - היה כור ההיתוך של עם ישראל: גם מי שחזר, אחרי השחרור, אל הנוף הפיזי והאנושי של ילדותו, לפחות הכיר בכך שיש ישראלים אחרים.

רוצה לומר - במדינה מתוקנת ובימים כתיקונם, מדובר ברעיון מבורך - ואכן התכנית הזאת הייתה בעיניי פנינה קטנה במשך רוב שנות שידורה (כבר 7 שנים!).

זו לא הייתה הופעה שמטרתה הייתה לשכנע את מי שלא תומך בו לשנות את עמדתו, בעיקר כי זו הוצגה על ידי אוסף מביך של שקרים (תכף נביא כמה דוגמאות).

רוב הישראלים התוודעו לשם מאיר לנסקי כאשר הגיע לישראל ב-1970 כתייר - ומאוחר יותר ביקש להישאר בה כאזרח מתוקף חוק השבות.

פעם זו טראומה אישית שכל אחד משתף ומעבד לתנועה, פעם זה אורח קרוב שמסתתר בתוך קופסת הפתעה, פעם זה משהו שקשור לחוויית ה-7 באוקטובר שעברה על כולנו - וכך, כאשר כל ריקוד הוא זיכרון בלתי נמנע, לך תזכור שבמקור הייתה זו תכנית בידור... אתם יודעים - השעה וחצי היחידות ביממה, בין המהדורה המרכזית למישהו עם שרקי, שלא מוקדשות לאקטואליה.

התנצלות - בתקשורת בכלל ובשידור חי בפרט - היא בדרך כלל מהלך מוסדר במטרה למנוע תביעת לשון הרע (או ביישובה בהסכם), אך ככל הידוע אין זה המקרה הפעם: בן עמי ומערכת תוכניתו חשו צורך אמיתי להתנצל.

השלב הבא הוא פתיחה לתקופת הרצה. כאן כבר מוזמן הציבור הרחב, אבל התפריט עודנו בסיס לשינויים והמחיר בדרך כלל יהיה זול יותר מזה שמתוכנן לגבות בפועל, מעין "השתתפות עצמית" של הבעלים בחוויה שלא תמיד הכל בה עובד פיקס.

גם הסיפורים שמביא מפיו ירון אברהם, נשמעים מהימנים: הן מפני ששמענו כבר רבים כמותם והן מפני שהורוביץ היה שם, כראש הסגל של בנימין נתניהו, איש סודו ואיש אמונו.

על הרקע הזה, מסעו המפואר של אורן נהרי אל מותו הקרב, מצליח לרגש. הוא מצליח לטלטל לא רק כל מי שהחזיק פעם עט, מקלדת או מיקרופון, אלא כל מי שיש בו רגישות לסיפור טוב, בין אם הוא מגיע מתחת לפנס שבקצה הרחוב או מירכתי תבל ומלואה.

את ה"פרה-גיים" ראיתי ב-12, מתכניתו של רפי רשף והלאה עם עודד בן עמי. שם ניסו בגדול להנמיך ציפיות והדגישו את הציטוט מתוך ריאיון שנתן טראמפ לרשת פוקס, בו התייחס בזעף ל"מודיעין" לכאורה שנתניהו וצוותו מביאים לפגישה.

כלומר, את המחיר בחיי אדם "קל" לכמת: יש מספר של חללים בקרב חיילי צה"ל ואזרחי ישראל, אבל מה עם מי שנותרו בחיים, אך נדחקו לאזור הדמדומים של החיים בגופם ומתים בנשמתם?